בעוד שהביקוש העולמי לטכנולוגיות אנרגיה ירוקה ומתחדשת רק גובר, בישראל ההשקעה בתחום זניחה. בהתעלמותה מהבעיה ישראל לא רק פוגעת בעצמה, אלא גם מפספסת הזדמנות לקצור רווחים דיפלומטיים בתחום שההתעניינות העולמית בו רק גוברת
קולטים סולאריים. "ההסתמכות המועטה על אנרגיית שמש היא המחדל האנרגטי הכי גדול שלנו" | Photo: skeeze (Pixabay license)
בעולם שמתמודד עם אינספור בעיות מעשה ידי אדם, המשברים הסביבתיים מהווים איום דרמטי על חייהם של יושבי כדור הארץ. השפעת התלות שפיתחה האנושות בדלק מחצבי וכמות וסוגי הפסולת שהיא משליכה ללא אחריות לאטמוספירה, לבטן האדמה, לימים ולאוקיינוסים, מורגשת כיום ותורגש באופן גובר במהלך המאה ה-21.
ההכרה בעומק הבעיה הביאה בהדרגה את הקהילה המדעית להקדיש משאבים רבים למציאת חלופות שיאפשרו לאנושות לשגשג מבלי לכלות את משאבי כדור הארץ ולזהם אותו. מדינות, חברות וגופים פרטיים רבים יותר מצטרפים למאמצים בתחום האנרגיה המתחדשת והחדשנות הירוקה, שפיתוחם יכול להניב, לצד תשואה כלכלית, גם רווח תדמיתי ודיפלומטי בלתי מבוטל.
מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בהיותה מרכז ייחודי של חדשנות טכנולוגית בקשת רחבה של תחומים. המוניטין שלה מושך לכאן משקיעים פרטיים ואישי ציבור מכל רחבי העולם, שמגיעים ללמוד מישראלים כיצד לפתח "אקוסיסטם" (סביבת עבודה) של חדשנות בארצם. הפוטנציאל של ישראל להוביל במציאת ויישום פתרונות של אנרגיה מתחדשת ובהתמודדות עם משברים סביבתיים נראה, על פני השטח, גבוה. לצערנו, נתוני הפתיחה המבטיחים אינם מתורגמים להתקדמות – ישראל מפגרת בצורה דרמטית בשימוש באנרגיה מתחדשת וביישום טכנולוגיה חדשנית בתחום זה ביחס למדינות אחרות בעולם, ותרומתה לפתרון המשברים הסביבתיים שצוינו זניחה.
כיצד ומדוע נותרה "אומת הסטראט-אפ" מאחור במירוץ לחדשנות ירוקה – תחום שהביקוש העולמי אליו רק גובר? הסיבות רבות, אך המסקנה אחת: בהתעלמותה ממשבר האקלים ובאי-ההשקעה בחדשנות ירוקה ובאנרגיה מתחדשת, ישראל מאבדת לא רק נתח שוק מבטיח, אלא גם את היכולת להשתלב במאמץ עולמי שטומן בחובו גם משמעות דיפלומטית.
"בדיחה עצובה"
ניתן לחלק את המשברים הסביבתיים בימינו לשלושה תחומים. המשבר הראשון הוא פסולת: האנושות מציפה את כדור הארץ בסוגים שונים של פסולת שהסביבה אינה מסוגלת לפרק ולעכל, והופכת את העולם בהדרגה לפח זבל ענק.
המשבר הסביבתי השני הוא משבר הרעילות, או מה שמכונה "חברה רעילה" (Toxic Society): יותר אנשים חולים בסרטן ובמחלות קשות אחרות, שנגרמות מכך שאנחנו מסנתזים תרכובות וחומרים כימיים רבים וחדשים מבלי לדעת איך הגוף שלנו והסביבה יגיבו אליהם.
המשבר השלישי הוא כמובן משבר האקלים: האטמוספירה של כדור הארץ הולכת ומתחממת. הגורם המרכזי לתופעה הזו הוא המערכת הכלכלית העולמית, שנשענת כמעט לחלוטין על שריפה של דלק מחצבי - נפט, פחם וגז. עליית הטמפרטורות מובילה לשינויים בדפוסי האקלים, שהשפעתם הקשה על חייהם של בני האדם רק תלך ותחמיר בשנים הקרובות.
מה למדינת ישראל ולמשברים העולמיים האלה? הדבר הראשון שאומרים לי כשאני מעלה את הנושא הוא שישראל היא חברה וכלכלה קטנה, ושחלקה ביצירת משבר האקלים והבעיות הסביבתיות הנלוות לו הוא שולי. הם צודקים, אבל בעיניי, הטענה הזו חוטאת לעיקר. הדבר הנכון הוא לשאול מה יכול להיות החלק שלנו בפתרון הבעיה ובהתמודדות איתה. העולם משווע לפתרונות כאלה, ואם אנחנו נהיה אלה שנציע אותם – נוכל להרוויח מכך גם כלכלית וגם במישורים נוספים.
הגז הטבעי הוא ברכה עבורנו, אבל ההסתמכות עליו גם עלולה לדכא את המוטיבציה לפתח ולקדם שימוש באנרגיה מתחדשת, כמו אנרגיית שמש
הבעיה העיקרית נעוצה במדיניות הממשלה, שהציבה יעדים צנועים מאוד להתקדמות לקראת מעבר לאנרגיות מתחדשות ולמרבה הצער, אפילו בהם היא אינה עומדת. מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה בעצמו כינה באחרונה את התכנית הממשלתית בנושא "בדיחה עצובה ואיוולת". כשנבחרתי ב-2006 לכנסת ה-17, העברתי במהלכה חוקים סביבתיים כמו "חוק אוויר נקי" ו"חוק המזהם משלם". אלה היו הצעות חוק פרטיות שהממשלה לא אהבה ובשלבים מסוימים אף התנגדה להן. באחרונה ציינו עשר שנים לחוק אוויר נקי, שאכן עלה למזהמים 37 מיליארד שקל אבל חסך במקביל לחברה הישראלית 115 מיליארד שקל - בעיקר במניעת תחלואה, תמותה ואובדן ימי עבודה.
לצערי, בשנים האחרונות מתחזקת התנגדות הממשלה ובעלי האינטרס שמשפיעים עליה לחקיקה סביבתית. ההתקדמות שלנו בתחום הואטה מאוד, ומעטים החוקים המשמעותיים שעברו בתקופה זו. בדרגים המקצועיים אני פוגש אנשים שמבינים את הבעיה והצורך במציאת פתרון; המחסום להתקדמות מצוי בדרגים הפוליטיים השמרניים, שאינם מבינים כמה הנושאים האלה חשובים – לא רק מבחינה סביבתית, אלא גם כלכלית.
בעיה חשובה נוספת שצריך להזכיר – ולרוב לא מתייחסים אליה כאל בעיה – היא מציאתם המשמחת של מאגרי גז גדולים סמוך לחופי ישראל. הגז הטבעי יכול להיות ברכה עבורנו, כיוון שבאפשרותו לשחרר את החברה הישראלית ומשק החשמל מהתלות בפחם, שהוא דלק מזהם מאוד. אבל באופן פרדוקסלי, ההסתמכות על גז עלולה גם לדכא את המוטיבציה לפתח ולקדם בצורה משמעותית ומהירה שימוש באנרגיה מתחדשת, ובמיוחד אנרגיית שמש – שאינה מזהמת כלל.
קרן שמש מאוחרת
חרף הביקורת הרבה על התנהלותה של מדינת ישראל ביחס לסוגיות סביבתיות, ולפיתוח אנרגיות מתחדשות בפרט, ישנן נקודות אור בדרך – ולהן יש, אגב, גם משמעות בזירה הבינלאומית. בלשון פשוטה: מתן דוגמה חיובית היא דרך טובה למנף את תחום האנרגיה המתחדשת גם לקשרים דיפלומטיים.
הפרויקט הכי משמעותי ומעניין כיום בתחום נערך בעיר אילת ובחבל אילות. האזור הזה מקבל היום את האנרגיה שלו, לפחות בשעות האור, ממקורות אנרגיה מתחדשים, בעיקר אנרגיית שמש. המשמעות היא שחרור כמעט מלא משימוש בדלק מחצבי. זהו מודל מעניין, אופטימי וחשוב – שגם מושך עניין בינלאומי רב. כנס אילת-אילות לאנרגיה מתחדשת, שנערך מדי כמה שנים, מושך אנשים מכל העולם שמגיעים לראות את המודל בפעולה ולהשתתף בדיונים על אנרגיה מתחדשת בישראל. בדרום הארץ יש פיתוחים מעניינים נוספים בתחום, בעיקר במכון ללימודי המדבר בשדה בוקר ובאוניברסיטת בן גוריון.
לצערנו, מיזם אילת-אילות הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל: ההסתמכות המועטה על אנרגיית שמש היא המחדל האנרגטי הכי גדול שלנו. יותר מכל, ישראל היא ארץ ברוכת שמש – ברוב ימות השנה, ברוב שעות היום, רוב אזורי הארץ חשופים לקרינת שמש ישירה. בפועל, למעט באילת-אילות, אין כמעט ניצול משמעותי של אנרגיית שמש בישראל. לשם השוואה, בגרמניה – שזוכה להרבה פחות ימי שמש בשנה – רמת הניצול גבוהה בהרבה מאשר אצלנו. קצת מצער לחשוב שמדינת ישראל, אשר בשנות ה-50 הייתה מחלוצות השימוש בדודי שמש על הגגות, עדיין תקועה שם.
דוגמה נוספת, קטנה יותר, היא בית המחוקקים שלנו. לפני מספר שנים הושקה יוזמה משותפת של השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת בשם "כנסת ירוקה", בתמיכה ובעידוד של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ושל רונן פלוט, המנכ"ל הקודם של הכנסת והיום ראש העיר נצרת עילית. מטרת היוזמה פשוטה: להפוך את בית המחוקקים שלנו לחסכוני וידידותי יותר לסביבה.
כחלק מהיוזמה, התקנו קולטים סולאריים על הגג הרחב של הכנסת, והיום חלק גדול מהאנרגיה שהמבנה צורך מופק מהם. זו המחשה של האפשרויות הקיימות. אם היינו נוהגים כך עם כל הגגות בישראל, או אפילו רק באלה של מבני ציבור, היינו מצמצמים באופן דרמטי את התלות שלנו בדלק מחצבי. בניגוד לחלק מההצעות שעלו בשנים האחרונות, אין כל צורך למלא שטחים פתוחים בקולטי שמש – אפשר ורצוי לנצל שטחים בלתי מנוצלים, כמו גגות, כדי לקדם את המהפכה הסולארית במדינת ישראל.
קולטים סולאריים על גגות הכנסת במסגרת פרויקט "כנסת ירוקה" | צילום: דוברות הכנסת
כנציג ציבור שמשתתף מדי פעם באירועים בינלאומיים שנערכים בכנסת, אני יכול להעיד ש"כנסת ירוקה" היא אחד המיזמים שהכנסת הכי מתגאה בהם. למשכן מגיעים מדי שנה מספר רב של פרלמנטרים מכל רחבי העולם, שחלקם מביעים תדיר ביקורת חריפה על מדיניות ממשלת ישראל. אבל גם מבקרי המדיניות הישראלית מתרשמים מהעשייה בתחום "כנסת ירוקה". נכון, משטר ניהול האנרגיה של המשכן דורש עדיין שיפור, בעיקר בתחום בקרת האקלים, אבל עצם המהלך שעשינו מסמל כיוון מאוד מעניין וחשוב.
בעיניי, תנאי ראשון לדיפלומטיה מצליחה היא מציאות טובה ועשייה נכונה בתוך המדינה ובהתנהלותה בנושאים המדיניים, החברתיים, והסביבתיים. רק כך נוכל להיות במצב שבו לאנשים בעולם יהיה מעניין לשמוע מה אנחנו עושים ואומרים, וללמוד מהניסיון שלנו. היום זה רחוק מלהיות המצב, גם בתחום שבו עוסק מאמר זה. ישראל תקועה, למרבה הצער, הרחק מאחור בקידום סוגיות סביבתיות ובפיתוח אנרגיה מתחדשת. מרחב שיתוף הפעולה הבינלאומי של ישראל בתחום הסביבתי היה יכול להיות הרבה יותר גדול אם הגישה אצלנו הייתה משתנה.
נכון שישראל שותפה בכל הפורומים הבינלאומיים לענייני אנרגיה מתחדשת, לוקחת חלק בתהליך IGC (International Growth Center), ומשתתפת במיזמים בינלאומיים וגם בילטרליים מול אירופה ומקומות אחרים, במגוון נושאים שקשורים לסביבה ולאנרגיה מתחדשת. אבל חשוב לשאול את עצמנו - מה אנחנו תורמים להם, ומה אנחנו נתרמים מהם?
התייעלות אנרגטית ואנרגיה מתחדשת הן פני העתיד, והשקעה בהן היום תשתלם בסבירות גבוהה בטווח הארוך לחוקרים ולסטארטאפיסטים
התשובה לשתי השאלות היא – לא מספיק. אנחנו בהחלט לא תורמים מספיק ולדעתי גם לא לומדים מספיק מניסיון של אחרים בתחומים אלו. המסקנה הבלתי נמנעת היא שלא נצליח למכור לאחרים רעיונות, פיתוחים וטכנולוגיות שלא ניסינו קודם אצלנו ועל עצמנו. הממשלה צריכה להוביל בהטמעת גישה סביבתית מתקדמת יותר וטכנולוגיות מתקדמות יותר. לפני שמתחילים לטפל בבעיות של אחרים, צריך להסתכל במראה ולבדוק איפה וכיצד נוכל להשתפר בעצמנו. דוגמה טובה לכך היא טכנולוגיית הטפטפות הישראלית, שהוטמעה בחקלאות כאן ומיוצאת בהצלחה כבר כמה עשורים למדינות רבות בעולם.
חשוב לציין שהדרגים המקצועיים מביעים היום תמיכה רבה יותר מבעבר בקידום יוזמות בתחום אנרגיה ירוקה ומתחדשת. ראש מטה הדיור החדש, זאב בילסקי, עוד כשהיה חבר כנסת לפני כמה שנים, היה שותפי להצעת חוק לניצול אנרגטי של גגות בניינים בישראל. בתפקידו הנוכחי, הוא עושה זאת בדרך אחרת, באמצעות הוראות תכנוניות במועצה לתכנון ובנייה, שתחייבנה ניצול אנרגטי יעיל של גגות בתי המגורים בישראל, לפחות בתחום של חימום מים - לא רק בקומות העליונות בבניינים גבוהים, אלא גם לכל הדירות בבניין. זה מהלך מעניין וחשוב.
כל זה אינו יכול לחפות על תשומת הלב המועטה שמקדישה הממשלה לתחום הסביבתי, ובהקשר של חדשנות – להיעדר תמיכה משמעותית בחדשנות בתחום האנרגיה הירוקה. כשהתמיכה הממשלתית כל כך דלה, ניתן להבין מדוע המחקר והפיתוח (מו"פ) בנושא כל כך מצומצם בארץ, לעומת תחומי חדשנות אחרים. אבל אין לטעות: התייעלות אנרגטית ואנרגיה מתחדשת הן פני העתיד, והשקעה בהן היום תשתלם בסבירות גבוהה בטווח הארוך לחוקרים ולסטארטאפיסטים. בסופו של דבר, כולם יצטרכו להתייעל מבחינה אנרגטית ולעבור לאנרגיה מתחדשת, ומי שייצר פתרונות נכונים בתחום זה, במובן הכלכלי והחברתי, יוכל גם להרוויח מכך. ואם זה צפוי לקרות בין כה וכה – מדוע שישראל לא תמצב את עצמה בפסגת החדשנות הירוקה, כפי שעשתה בתחומים אחרים?
סיכום
פוטנציאל החדשנות של מדינת ישראל, מבחינת נתוניה הגאוגרפיים והאקלימיים והרכב האוכלוסייה, הוא עצום. לצערנו, נותרנו מאחור בתחום הזה בעוד העולם המפותח צועד קדימה. אנחנו שבויים – של מוצרי דלק מזהם, של מודלים שאינם מעניקים מספיק עידוד ותמיכה באנרגיה מתחדשת, של דפוסי צריכת אנרגיה בזבזניים מאוד ושל התלות הקיצונית של החברה הישראלית ברכב פרטי. אין לנו ברירה אלא להשתחרר מהשבי הזה.
מתי "ירד האסימון" לדרגים הפוליטיים? רק כשיופעל עליהם לחץ. זה יכול להיות מהציבור, לחץ כלכלי, או כזה שיגיע מאירועים שיתרחשו במדינות אחרות ועם מדינות אחרות. בסופו של דבר, ככל שילחצו על המערכת הפוליטית לעשות את מה שצריך, גוברים הסיכויים שהיא תעשה זאת.
אין להכחיש שהאתגרים קשים, רבים ומורכבים. אבל בני אדם הם יצורים אינטליגנטיים וסתגלנים, ובעיקר – הם רוצים לחיות, ולחיות טוב ככל הניתן. מסיבה זו, אני מקווה שהאנושות תוכל לעשות את השינויים הנדרשים והאחראיים לשמירה על עצמה. אני אמנם פסימי מאוד לגבי המצב הנוכחי, אבל אופטימי מבחינת אמונתי ביכולתו של האדם לשנות אותו.
חבר הכנסת דב חנין (חד"ש, הרשימה המשותפת) הוא יו"ר השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת, כיהן בכנסת היוצאת גם כיו"ר ועדת המשנה לתחבורה ציבורית והוביל את המהפכה הסביבתית בחקיקה הישראלית.
(צילום: באדיבות המחבר)