שירות החוץ הישראלי אינו מצליח לקצור את פירות החדשנות המקומית ועדיין עושה את אותה דיפלומטיה ישנה, רק עם כלים חדשים. בחירות 2019 בישראל יכולות להיות הזדמנות להמציא אותו מחדש כשירות שרואה בחדשנות תפישת הפעלה ולא רק כלי להסברה
"מציאות רבודה" בטלפון נייד | Photo: Daniel Frank (Unsplash license)
מאור לגויים לאומת הסטארטאפ. עם ישראל ומדינת ישראל תמיד ראו את עצמם כמובילים – ובכל הקשור לחדשנות טכנולוגית, גם העולם רואה אותנו ככאלה. אנשי עסקים ואישי ציבור מכל העולם עולים לרגל לישראל כדי לרכוש טכנולוגיה, פיתוחים וחברות ישראליות. חדשנות ישראלית היא לא רק צ'ק-פוינט או מובילאיי - היא גם מוצר ביתי ותיק שכל ישראלי מכיר כמו סודה-סטרים, אשר היטיב לנתח את מגמות הצריכה הגלובליות ולהמציא את עצמו מחדש.
אז אם הכל טוב, מה לא טוב? יש תחום אחד חשוב שנותר מאחור ולא מצליח לקצור את פירות החדשנות הישראלית, והוא יחסי החוץ שלנו, ובעיקר שירות החוץ. נכון, יש ניסיונות רבים לחדש את פניה של הדיפלומטיה הישראלית, ונציגי מדינת ישראל עושים שימוש רב ברשתות חברתיות, אך בפועל זוהי דיפלומטיה ישנה בכלים חדשים. אם תשאל את הדיפלומט הישראלי המצוי אם הוא עובד בכלים חדשניים, הוא יענה, "בטח, תראה איך אנחנו פעילים בפייסבוק ובטוויטר". אך מה מתברר? לרוב הם פשוט לוקחים את ההודעות לעיתונות שהוכתבו בירושלים ומעלים אותן לפייסבוק או מצייצים אותן בטוויטר.
למרבה הצער, החלפת הפקס בפייסבוק איננה חדשנות.
חדשנות היא לדעת לנצל טכנולוגיות חדישות כדי להשיג את המטרות המדיניות שלך. בעולם העסקים כבר יודעים איך שימוש ב-Big Data יכול לשנות תוצאות של משאים ומתנים ואיך ניתן להגיע לקהלים חדשים באמצעות מציאות מדומה או רבודה (Virtual and Augment Reality). צבא ארצות הברית היה החלוץ בתחום כאשר פיתח משחק מחשב מיוחד בשם America’s Army, במטרה לעודד את הגיוס לשורותיו. משחק היריות החינמי, ששם את השחקן בנעליו של חייל אמריקאי וירטואלי, נהיה אחד הפופולריים מסוגו והפך את הקריירה הצבאית לנחשקת ומבוקשת בתקופה שהדימוי שלה היה בשפל.
תארו משחק מציאות רבודה שיציג כיצד פיתוחים ישראליים ממלאים תפקיד מרכזי בחיי היום-יום של כל משתמש על מסך הטלפון שלו. זו תהיה דיפלומטיה ציבורית יעילה
תארו לכם משחק מציאות מדומה שיציג את הסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך עיניים ישראליות, או משחק מציאות רבודה מסוג Pokemon Go, שיציג כיצד פיתוחים וחדשנות ישראליים ממלאים תפקיד מרכזי בחיי היום-יום של כל משתמש על מסך הטלפון שלו. זאת תהיה דיפלומטיה ציבורית יעילה, שמדברת אל הקהל בשפה שלו ובמקום שבו הוא נמצא.
חדשנות היא לא רק טכנולוגיה; חדשנות היא קודם כל תפישת עולם. קחו למשל את שגריר ישראל בנורבגיה לשעבר, רפי שוץ. כאשר הבין ב-2017 שקבלת הפנים המסורתית שהשגרירות עורכת לרגל יום העצמאות שלה לא מניבה את ההישגים המדיניים הנדרשים, הוא החליט למצוא דרך יעילה יותר לנצל את התקציב העומד לרשותו. שוץ לקח את אחד הנושאים שהכי מעסיקים את הנורבגים – פגיעות בעמוד השדרה עקב תאונות סקי – והביא אליהם את חברת ReWalk מיקנעם, שפיתחה שלד תומך (Exoskeleton) המסייע לנפגעי גב לעמוד מחדש על רגליהם.
ביום העצמאות הישראלי התוודעו הנורבגים לערך המוסף של ישראל עבורם, נחשפו לטכנולוגיה הישראלית ואפילו נהנו מתרומה סמלית של מכשירי ReWalk לפצועים נורבגים, שאותם מימנו השגרירות ותורם אלמוני. מאז, השם ישראל מקושר בנורבגיה לא רק עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני או עם הסכמי אוסלו, אלא גם עם חדשנות רפואית שמשנה את חייהם.
איש לא חושב שלקחת מוסד ותיק, בייחוד מהמגזר הציבורי, ולחולל בו מהפכה תפישתית ומחשבתית הוא צעד קל. הדבר נכון שבעתיים בשירות החוץ הישראלי, שבעשור האחרון חוטף מהלומה אחר מהלומה, ותחומי אחריותו פוזרו לכל עבר. קשה לצפות מגוף בדעיכה, שאינו מקבל תמיכה ראויה מהמערכת, להתאים את עצמו למציאות המשתנה.
מסיבה זו, בחירות 2019 בישראל יכולות להיות דווקא ההזדמנות לא רק לשקם את שירות החוץ, אלא להמציא אותו מחדש. לא משנה איזו ממשלה תקום עד חודש מאי, אחד הצעדים הראשונים שלה צריך להיות מינוי שר חוץ במשרה מלאה והתנעה של שינוי תפישתי עמוק בשירות החוץ - כזה שרואה את החדשנות הישראלית כתפישת הפעלה, ולא רק ככלי להסברה.
שירות חוץ בריא, מתפקד וחדשני הוא אינטרס לאומי של ישראל. הדיסק-און-קי ועגבניות שרי התאימו לתחילת שנות ה-2000; הגיע הזמן להתקדם הלאה. הדיפלומטיה הישראלית יכולה וצריכה להוביל את המגמה.
רון פרושאור הוא ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה, לשעבר שגריר ישראל באו"ם ובבריטניה ומנכ"ל משרד החוץ.