התפשטות האינטרנט וכוחן העצום של ענקיות הטכנולוגיה מעצבות מחדש את הנוף הדיפלומטי בעולמנו. כדי להמשיך לייצג את המדינה, דיפלומט העתיד יצטרך לדעת לנתח נתונים במהירות שיא, לעבוד מול התאגידים, לשלוט בבינה מלאכותית - ולהגיב בחיוך אם הכל מתפוצץ לו בפנים
איור: Peggy und Marco Lachmann-Anke on Pixabay
בחודש שעבר הוזמנתי לנאום בכנס של מרכז אבא אבן במרכז הבינתחומי בהרצליה על עתיד הדיפלומטיה. האמת? אני לא דיפלומט גדול. לא למדתי את התחום באקדמיה ולא חקרתי אותו לעומק. התחום המרכזי שלי הוא חקר העתיד – הבנת הכיוונים שאליהם צועד העולם, וכיצד הטכנולוגיות משפיעות על המקצועות השונים. ועדיין, חשבתי שיהיה מעניין לחלוק עם באי הכנס כמה המלצות לדיפלומטים של העתיד, שנובעות מהבנתי את המגמות הטכנולוגיות העולמיות.
מה צריכים, לפיכך, הדיפלומטים החדשים במקצועם?
הדיפלומטים החדשים צריכים, קודם כל ומעל לכל, להיות אנשי ציבור. עד היום התפקיד שלהם היה יחסית פשוט – לתווך בין מקבלי ההחלטות במדינה אחת, למקבלי ההחלטות במדינה אחרת. אך ברגע שרשת האינטרנט נכנסה לתמונה, היו לה שתי השפעות מרכזיות: ראשית, היא פישטה והאיצה את התקשורת הבינלאומית, כך שמקבלי ההחלטות במדינות שונות היו יכולים לתקשר זה עם זה ישירות. ההשפעה השנייה וארוכת הטווח יותר היא שבמדינות הדמוקרטיות, הציבור התחיל לצבור כוח גדול יותר מול נבחריו. זאת, מכיוון שהוא נחשף לכמות הולכת וגדלה של מידע, ויכול היה "להתאגד" באמצעות האינטרנט ולתאם פעולות ברשתות החברתיות.
כתוצאה, כיום בישראל אין לנו יותר 120 חברי כנסת בלבד, אלא 8.9 מיליון חברים – בעלי או נטולי זכות בחירה – במה שאפשר לכנות "הכנסת המורחבת". דיפלומטים שממשיכים להתמקד במוקדי הכוח הריכוזיים מחמיצים את התמונה הרחבה יותר, שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, על כל מגרעותיו, כבר זיהה: אם אתם רוצים כוח להשפיע, לכו לרשתות החברתיות.
הדיפלומטים החדשים יצטרכו להפוך לאשפי מידע ולדעת לא רק להשתמש בכלים לניתוח ביג דאטה, אלא גם להבין גם את הבסיס לפעולתם
לשינוי הזה יש מספר משמעויות.
ראשית, הדיפלומטים החדשים צריכים לדעת לעבוד מהר ולפתח מערכות שיאפשרו להם להגיב באופן כמעט מיידי לכל התפתחות ושינוי. הימים שבהם שני דיפלומטים היו מסכימים לעצור את הדיונים ביניהם לשבועות רבים, כדי שיוכלו להתייעץ עם השליטים ולקבל מהם תשובות והנחיות, חלפו. כיום, ניתן לאסוף תשובות, רעיונות ודעות ממקבלי ההחלטות ומהציבור הרחב תוך דקות ספורות, וזו גם מהירות התגובה המצופה מהדיפלומטים כיום ברשתות החברתיות. אם נותנים לפרשייה להתפתח בטוויטר במשך שעות, הרי שמוותרים הלכה למעשה על הזכות להגיב אליה.
המשמעות היא שאי אפשר לסמוך על "קצין רשתות חברתיות ראשי", או כל ניסיון דומה לדחוק את העבודה עם הרשתות החברתיות לתחתית השרשרת הארגונית. ניסיונות כאלו מזכירים לי את סיפורו של אלווין טופלר, שב-1980 הכריז בכנס שמנהלים יצטרכו לדעת לעבוד עם מחשבים בעצמם, ולא יוכלו להותיר למזכירותיהם את העבודה המאוסה הזו. הוא זכה למחיאות כפיים רמות על התחזית המהפכנית כל-כך.
כיום, מנהל צריך באמת לעבוד עם המחשב בעצמו; אם ישאיר למזכירתו את מלאכת ההקלדה, הוא פשוט לא יוכל להתמודד עם העומס. אבל בזכות המחשב, אותו מנהל יכול לבצע עבודה ששעבר הייתה מחייבת צי שלם של מזכירים ומזכירות. באופן דומה, הדיפלומטים החדשים יצטרכו לדעת לעבוד בעצמם, באופן ישיר ומבלי מתווכים, עם הרשתות החברתיות. ולא רק איתן, אלא גם עם הכלים לניתוח המידע הגדול.
וזה הדבר השני שישתנה: הדיפלומטים החדשים יצטרכו להפוך לאשפי מידע. יש יותר מדי מידע ברשת, והדרך היחידה לנתח אותו ביעילות היא באמצעות כלי איסוף, עיבוד וניתוח מידע מתקדמים. כלים כאלו נסמכים היום על למידת מכונה ובינה מלאכותית, ולפעמים מספיק קורס מזורז של שבוע כדי להבין איך להשתמש בהם. אלא שהדיפלומטים צריכים גם את הבסיס המחשבתי שמאחורי הכלים הללו, וחייבים להבין סטטיסטיקה וכיצד יש לקבל ההחלטות על סמך נתונים. הדיפלומטים החדשים צריכים לדעת להשתמש בכלים לניתוח ביג דאטה, ולהבין גם את הבסיס לפעולתם.
אבל הם לא יכולים לעצור כאן.
ברוכים הבאים לדיפלומטיית מידע
הדיפלומטים החדשים צריכים להבין שהעולם המודרני כבר אינו רץ על נפט, אלא על מידע. לפני עשור, רשימת חמש החברות בעלות שווי השוק הגדול בעולם כללה בעיקר חברות אנרגיה. כיום, חמש החברות בעלות שווי השוק הגדול ביותר בעולם הן אפל, גוגל, מיקרוסופט, אמזון ו-TenCent הסינית, ששולטת על תוכנת WeChat, שהיא הגרסה הסינית של פייסבוק.[1] הצלחתן של אלה נבעה במקור מיכולתן לקצור מידע מכל משתמש ולנצל את המידע הזה כדי לספק שירותים מוצלחים יותר עבורו ולכל היתר המשתמשים.
כיום, המידע מתחיל לשמש פונקציה אחרת: הוא מאפשר לחברות להריץ עליו תוכנות בינה מלאכותית, שלומדות מכל ביט וביט ומשתפרות ביכולותיהן. המנצחות בשוק הבינה המלאכותית והרובוטיקה תהיינה החברות והמדינות בעלות כמות המידע הגדולה ביותר, ולכן כולם נלחמים כיום על המידע – אפילו כזה שאינם יודעים עדיין מה לעשות איתו.
בספרי "השולטים בעתיד" כיניתי את ענקיות הרשת והמידע הללו בשם "כרישים", כמקבילה ללווייתנים המפורסמים של הובס. הן גדלות בקצב שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה האנושית. אוכלוסיית פייסבוק גדולה יותר מכל מדינה בעולם, עם 2.2 מיליארד משתמשים שמבלים בה עשרות שעות בשבוע, והיא אוספת על כולם יותר מידע מכפי שהשטאזי המזרח-גרמני יכול היה לאסוף אפילו על החשודים המרכזיים שלו. גוגל שולטת על תפישות המציאות של מיליארדי אנשים, ברמה שהיתה גורמת לסטאלין לקנא. השווי המשותף של גוגל, מיקרוסופט, פייסבוק, אמזון ואפל עולה על זה של כלכלת בריטניה כולה. למעשה, רק ארבע כלכלות לאומיות גדולות יותר מחמש אלה ביחד: ארצות הברית, סין, יפן וגרמניה.[2]
ענקיות הטכנולוגיה קובעות היום חלק מכללי השיח, וחשוב ליצור עמן קשרי עבודה. אבל מי שמנהל אותן הם מהנדסים, ואי אפשר לדבר עמם כפי שמדברים עם חברי כנסת
לענקיות הטכנולוגיה יש כוח עצום, והן מתחילות לחמוק מבין כבלי השליטה של הממשלות ולגבש לעצמן זהות משלהן בזירה העולמית. הן קובעות חלק מכללי השיח החדשים, וחשוב ליצור עמן קשרי עבודה הדוקים. אבל מי מנהל את החברות האלה? מהנדסים. ואי אפשר לדבר עמם כפי שמדברים עם חברי כנסת או עם נציגי ממשלות, אשר מגיעים בעיקר מתחומי מדעים "רכים" יותר, אם בכלל. בהכללה, הם לא מדברים במילים, אלא במספרים ובנתונים, בהיגיון ובתמציתיות. חוקר העתידים פייר וואק התלונן לפני חמישים שנה שאם אתה מציג למהנדסים תרחישים בלי נתונים, הם רואים אותך כמיסטיקן ולא טורחים להקשיב בכלל. זה מחזיר אותנו לנקודה חשובה: הדיפלומטים של העתיד צריכים לדעת לעבוד עם מידע.
מה שמסבך את העניין עוד יותר הוא שהחברות האלה עדיין מנסות להעמיד פנים שאין להן באמת כוח פוליטי. רק הלחץ המאסיבי שהפעיל עליו הקונגרס האמריקאי גרם למארק צוקרברג להבין שכן, יש אולי סיכוי קטן שפייסבוק השפיעה על הבחירות בארצות הברית, במעשה או במחדל. המשמעות היא שאף שלחברות האלו אין שגרירים או דיפלומטים, עדיין צריך למצוא את הנתיבים המתאימים לתאם עמן פעולות, הסכמים והצהרות.
קצת הומור יהודי
לסיום, אני רוצה לגעת בהשפעותיה של הבינה המלאכותית על עבודת הדיפלומט. בקרוב מאד ייכנסו לחיינו מנועי בינה מלאכותית, שיוכלו לספק ייעוץ ברמה גבוהה לכל דיפלומט. הם יתרגמו אוטומטית שפות שונות, כולל התייחסות לקונטקסט ולסוגיות תרבותיות, וברמה גבוהה תמיד. הם יציעו לדיפלומט דרכים שונות להתנסח בהתאם לכללים המקומיים. והם אפילו יוכלו לקבל חלק מעבודת הדיפלומט בתקשורת עם הציבור ועם מקבלי ההחלטות: אוואטארים ממוחשבים יוכלו לשוחח עם בני-אדם במדינות שנמצאות תחת אחריותו של הדיפלומט.
שימו לב שכתבתי "מדינות" ולא "מדינה" תחת אחריותו של הדיפלומט. זאת מכיוון שהדיפלומטים החדשים יצטרכו לדעת לעשות "מולטי-טאסקינג". ככל שהבינה המלאכותית תפחית את רמת המאמץ הנדרש כדי לתקשר עם הציבור ועם מקבלי ההחלטות בכל מדינה, כך נראה דיפלומטים שהופכים להיות "שרי חוץ" זעירים, המסוגלים לתקשר ישירות עם הציבור בכמה מדינות במקביל.
ד"ר צזנה בכנס "חדשנות ודיפלומטיה" שערך מכון אבא אבן במרכז הבינתחומי הרצליה, בינואר | צילום: GoLive, עבור מכון אבא אבן
הבינה המלאכותית תשפיע על עבודת הדיפלומט באופן נוסף ופחות חיובי: היא תנתק את הקשר בין הציבור למציאות. ה"פייק ניוז" אליהן נחשפנו בשנים האחרונות היו רק קצה הקרחון. בינות מלאכותיות מספקות כיוםאת הכוח לכל אחד להפיק את סוג המידע שאנו כבני-אדם מגיבים אליו בצורה המיידית והחזקה ביותר: מידע ויזואלי. זיופים "עמוקים" (deep fakes) יוכלו בקרוב להראות מצג שווא של כל מנהיג עולמי בכל מצב אינטימי לא-ראוי, ותוכנות עיבוד קולי יכולות לחקות קולות אינדיווידואליים באופן מושלם כבר היום. דארפ"א (DARPA) – הסוכנות למחקרי ביטחון מתקדמים של ארצות הברית – משקיעה כיום עשרות מיליוני דולרים בזיהוי סרטונים שנערכו, ואפילו הם כבר הודו שהזייפנים יהיו תמיד צעד אחד לפני החושפים. כל מה שצריך זה סרטון משכנע אחד שישוחרר לרשת - גפרור אחד שמדליק שוטה או רשע במרכז הכפר, גם אלפי דיפלומטים לא יצליחו לכבות.
מפחיד? כמובן. אבל דווקא משום כך, וכדרישה אחרונה-חביבה, הדיפלומטים החדשים חייבים להיות מחוננים בחוש הומור. אין דרך אחרת להתמודד עם תקופה שבה דעת הקהל יכולה להשתנות מדי יום ומדי שעה, ושבה הדיפלומטים צריכים ליצור דיאלוג ישיר עם הציבור הרחב. ואם יש משהו שהציבור מעריך, הריהו חוש הומור. כפי שג'ורג' ברנארד שואו אמר, "אם אתה עומד לומר לאנשים את האמת, כדאי שתגרום להם לצחוק; אחרת, הם יהרגו אותך".
כך שנסכם: הדיפלומטים החדשים צריכים להיות אשפי מידע, עם אוריינות טכנולוגית וסטטיסטית מתקדמת. הם צריכים לדעת לדבר עם הציבור ולהגיב במהירות ברשתות החברתיות. הם חייבים להבין את הזירה העולמית החדשה, שבה חברות ואפילו קהילות תופשות מעמד דומה לזה של מדינות, והמשאב שעליו כולם נלחמים אינו נפט, אלא מידע. הם צריכים לדעת לעבוד עם בינה מלאכותית – ונגדה. ומכיוון שקשה להאמין שאפשר להכשיר אנשים לעשות את כל זה יש-מאין, כדאי שהדיפלומטים החדשים ייגשו לכל התסבוכת הזו עם חוש הומור טוב, כדי שלפחות לא יהרגו אותם.
הערות
ד"ר רועי צזנה הינו חוקר עתידים מוכר בישראל ובעולם. הוא חוקר במרכז למחקר סייבר בינתחומי ע"ש בלווטניק באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בראון, יועץ מדעי לחברות ולגופים בינלאומיים רבים, והפך באחרונה לפרופסור הישראלי הראשון בפקולטה הדיגיטלית באוניברסיטת שאקרים בקזחסטן. ספרו האחרון, "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה", עוסק בשלטון בעתיד ובחלוקת הכוח בין הממשלה, התעשייה והציבור. הוא זכה לביקורת נלהבת מצד ח"כ יאיר לפיד (יש עתיד), שקבע כי "מדובר בספר שכל פוליטיקאי ישראלי צריך לקרוא".
(תמונה באדיבות המחבר)
הפוסט המקורי התפרסם בבלוג של ד"ר צזנה.