האנוי החלה כבר בתחילת ינואר בהכנות לקראת התפרצות נגיף הקורונה. אפליקציה ייעודית, תקשורת פתוחה וכנה עם האזרחים וסגר שלא ברור מתי יוסר, הביא למספר נדבקים נמוך במיוחד. זאת, אם המספרים שמפרסמת המדינה הקומוניסטית אכן מדויקים
בדיקת נוסעים בכניסה לתחנת רכבת בסייגון, החודש | Photo: Magicknight94 on Wikipedia (CC BY-SA 4.0)
התעניינות בינלאומית רבה הוקדשה בשבועות האחרונים להצלחה של מדינות אסיאתיות דוגמת סינגפור, טייוואן ודרום קוריאה במניעת התפשטות של נגיף הקורונה בשטחן. התגובה המהירה והשימוש החדשני באמצעי מעקב, בדיקות המוניות וההטמעה המיידית של תוכניות המנע, התגלו כשילוב אפקטיבי לבלימת היבדקות האוכלוסייה.
אך ישנה מדינה אסיאתית נוספת שמתמודדת, על פניו, בהצלחה רבה עם הנגיף אך לא זוכה לאותם יחסי ציבור חיוביים. לפי הנתונים הרשמיים שפרסמה, נכון ל-19 לאפריל היו בווייטנאם 268 חולים בקורונה ו-0 מתים. כיצד הצליחה מדינה קומוניסטית ענייה באופן יחסי, בעלת אוכלוסייה של 100 מיליון נפש וערים צפופות ביותר, לצמצם את ממדי התפשטות הקורונה לכחמישית בלבד (באופן רשמי) ממקרי ההידבקות שדווחו בסינגפור? גם אם יש יסוד סביר להניח שהמספרים האמיתיים גבוהים מאלה שמפרסמות הרשויות, נכון לעכשיו נראה שווייטנאם מתמודדת באופן מרשים עם המגפה.
בלי פשרות, על חשבון המדינה
וייטנאם, הגובלת בסין ממערב ומנהלת עמה יחסי מסחר שוקקים, הייתה לכאורה אמורה לחוות התפרצות קשה יותר. נראה שאחד המפתחות החשובים להכלת הנגיף הוא תגובה מוקדמת. כבר ב-3 בינואר, הרבה לפני שאובחן החולה הקורונה הראשון בשטחה, הכריז ראש הממשלה Nguyen Xuan Phuc על מלחמה בקורונה, תוך גיוס רגשי פטריוטיות ואחריות לאומית למאבק ועידוד האזרחים להגן על עצמם ועל סביבתם.
באמצעות הפעלת תוכנית תגובה מהירה, שהתבססה על תקשורת אפקטיבית של הרשויות עם הציבור ושימוש באמצעים טכנולוגיים, הצליחה וייטנאם להדביק את הפער במאבק בקורונה עם שכנותיה העשירות והמתקדמות טכנולוגית ממנה. המאבק בנגיף מתאפיין בפתיחות ובשקיפות לא אופיינית בין הרשויות במדינה לציבור, דבר שמתקבל באהדה. כלי משמעותי במאמץ הוא השימוש במדיה החברתית, דוגמת פייסבוק, כדי להפיץ מידע ולהפעיל לחץ חברתי על הציבור לעמוד בהנחיות.
אף שהיא אינה יכולה להתחרות בשכנתה סין, וייטנאם מקווה שמאמצי "דיפלומטיית הקורונה" שלה ישאו פירות ברמה המדינית ואף הכלכלית
צעד משמעותי נוסף שננקט במסגרת תוכנית התגובה היה עידוד תושבים להשתמש באופן התנדבותי באפליקציה ממשלתית (NCOVI), שבה האזרחים מתבקשים לשתף מידע על אודות מצבם הבריאותי, וכך, באופן אקטיבי, לצמצם את הפצת הנגיף. על פי הנתונים הרשמיים, המדינה ערכה עד כה כ-125,000 בדיקות ויותר מ-75,000 איש שוהים בבידוד.
בנוסף, בזמן שרוב המדינות ברחבי העולם דרשו מחולים ונשאים פוטנציאליים לנקוט בצעדי בידוד עצמי בבתיהם, וייטנאם דרשה מכל הנוסעים הנכנסים למדינה להשלים בידוד של 14 יום במתקנים יעודיים לכך במימון המדינה. לצורך כך, שיכנה הממשלה בהאנוי יותר ממחצית מהאזרחים המבודדים במדינה בבסיסים צבאיים שהוסבו למחנות בידוד. האסטרטגיה היא שילוב של פעולה מהירה בהובלת הרשויות המרכזיות והגדרת המצב כמלחמה מגננתית - הדורשת משמעת אזרחית, סובלנות וסולידריות - כפי שעוד זכורה לחלק מהציבור מימי המלחמה מול ארה"ב במאה הקודמת (1975-1964).
ניסיון של שנים
חשוב לזכור כי וייטנאם הינה מדינה בעלת ניסיון ומוכנות להתמודדות עם מגיפות. זאת, לאור חווית התפרצות נגיף ה-SARS ב-2003, גם אז הוכיחו הויאטנמים יכול התמודדות מרשימה כשהצליחו לנצח את ההתפרצות תוך 20 ימים בלבד.
בשבועות האחרונים וייטנאם אף החלה לספק ציוד רפואי וערכות בדיקה למדינות רבות בעולם המערבי, כולל האיחוד האירופי, ארה"ב וגם ישראל. היא תרמה מעל מיליון מסיכות למדינות ברחבי העולם ועומדת על קצב ייצור של 12 מיליון מסיכות חדשות ביום. מדינות רבות כגון ארה"ב רכשו חליפות מיגון לצוותי רפואה וכן ציוד רפואי נוסף לאור המחסור החמור במדינה. וייטנאם אומנם לא יכולה להתחרות בסין השכנה לה, אך היא מקווה שמאמצי "דיפלומטיית הקורונה" שלה ישאו פירות ברמה המדינית ואף ברמה הכלכלית.
למרות שיעור ההדבקה הנמוך במדינה ואפס תמותה מהנגיף באוכלוסיה של כמעט 100 מליון נפש, ממשלת וייטנאם אינה מוכנה להסתכן: ב-1 באפריל היא הטילה רשמית סגר מלא, במטרה להכיל את קצב הפצת הנגיף ולשלוט בו. אף שנראה כי היא נוחלת הצלחה עד כה, עדיין מוקדם לקבוע אם האמצעים שבהן נקטה יצליחו להכיל את הפצת הנגיף בטווח הארוך. שלא כמו ישראל, בווייטנאם טרם התפרסמו דיווחים רשמיים על מועד הסרת ההגבלות ותחילת חזרה לשגרה.
דעתנו:
אין תשובה ברורה עדיין לשאלה אם מדינות דמוקרטיות או אוטוקרטיות, עשירות או עניות, אפקטיביות יותר בהתמודדות עם מגפת הקורונה. עבור ישראל, השיעור שניתן ללמוד מהתמודדות וייטנאם עם המגיפה הוא החשיבות של סולידריות ורכישת אמון הציבור בממשלה, המושגים באמצעות הסברה בהירה ופתוחה של המהלכים למאבק בקורונה. מאמצי הניטור הפעילים בישראל, דוגמת פעילות השב"כ ומשרד הבריאות למעקב אחר הפצת הנגיף, לא יהיו יעילים ללא השתתפות ציבורית רחבה וגידול משמעותי של מספר בדיקות הקורונה המבוצעות מדי יום.