סין מודאגת מהיחלשות האחיזה של בעלות בריתה, רוסיה ואיראן, בסוריה, ומהטלטלות במדינה ובאזור. השינויים הפתאומיים במאזן הכוחות האזורי עשויים לגרום לבייג'ינג לנטוש את מדיניות אי-ההתערבות המסורתית שלה כדי לנסות ולסכל את הדיאלוג המתפתח שמנהל המערב עם המשטר החדש בדמשק
קריסתו הפתאומית של משטר בשאר אל-אסד בסוריה בדצמבר 2024 היא רגע משמעותי בגיאופוליטיקה של המזרח התיכון. נפילת שושלת אסד, ששלטה במדינה יותר מ-50 שנה, מערערת בריתות קיימות ומציבה אתגרים בלתי צפויים למעצמות הגדולות – בעיקר לארצות הברית ולרוסיה, אך גם לסין.
סוריה מעולם לא הייתה שותפה חשובה מבחינה אסטרטגית או כלכלית עבור סין.[1] עם זאת, נפילת משטר אסד מערערת את מעמדן ועוצמתן של שתיים משותפותיה העיקריות, רוסיה ואיראן, באופן שמאלץ את בייג'ינג לבחון מחדש את מדיניותה במזרח התיכון. ניצחון הקואליציה בהובלת ארגון המורדים "היאת תחריר א-שאם" (HTS), הידוע בגישתו האסלאמיסטית הקיצונית ושלו היסטוריה של שיתוף פעולה עם חמושים מהמיעוט המוסלמי האויגורי בסין, מסבך עוד יותר את המצב.[2]
תגובתה של סין להתפתחויות הללו מאופיינת עד כה בזהירות ובפרגמטיות. בייג'ינג הדגישה בעקביות את תמיכתה בתהליך פוליטי כוללני בסוריה, בהתאם להחלטה 2254 (2015) של מועצת הביטחון של האו"ם,[3] הקוראת להכרזה על תקופת מעבר ותוכנית שיקום למדינה בהובלת הסורים עצמם. לאחר נפילת אסד, סביר שסין תמשיך לדבוק בעמדה זו, תוך שהיא מבקשת לעצמה תפקיד פעיל יותר במדינה, שיאפשר לה לבקר בעקיפין את התערבות המערב ולטפח את תדמיתה ככוח מייצב.
קריסת משטר אסד חושפת את מגבלות מדיניותה של סין במזרח התיכון
עם זאת, קריסת משטר אסד גם חושפת את מגבלות מדיניותה של סין במזרח התיכון. חרף הרטוריקה של בייג'ינג, יחסיה עם דמשק לא היו הדוקים, והיקף הסחר ביניהן ירד בשנים האחרונות. מנקודת מבטה של בייג'ינג, אסד היה מנהיג יציב יחסית, שנתמך על ידי בעלות בריתה של סין – רוסיה ואיראן. כעת ניצבת סין בפני משימה מורכבת בהרבה – התמודדות עם ישות פוליטית חדשה, המאופיינת ביריבויות פנימיות ובעלת הנהגה בלתי-מנוסה ובלתי-צפויה.
כמו כן, בשנה האחרונה ניצלה בייג'ינג את הסכסוכים במזרח התיכון – בראש ובראשונה את מלחמתה של ישראל בעזה ובלבנון – למסע תעמולה בקרב מדינות האזור, על חשבונה של וושינגטון. ואולם, התחזקותה של ישראל ושובו של דונלד טראמפ לבית הלבן משנים את השיקולים האזוריים של בייג'ינג. שינויים אלה עשויים להניע אותה לאמץ גישה זהירה, תוך שהיא ממתינה להתבהרות קווי המתאר של האסטרטגיה של טראמפ כלפי מזרח התיכון – וליחסו של הנשיא האמריקאי כלפיה.
מרחב גיאופוליטי חדש
קיימת נטייה בקרב מומחים מסוימים, במיוחד מאז נפילתו של אסד, להפריז בעומק והיקף היחסים הבילטרליים בין סין לסוריה.[4] מבחינה כלכלית, למרות הכללתה של סוריה ביוזמת "החגורה והדרך" (BRI) של סין בשנת 2022, ההשקעה של בייג'ינג בדמשק הייתה זניחה למדי. כך, למשל, ב-2022 הסתכם היקף הייצוא של סין לסוריה בכ-424 מיליון דולר בלבד – ירידה משמעותית מ-1.1 מיליארד דולר בשנת 2017.[5]
מבחינה מדינית, אף שסין ניצלה את זכות הווטו שלה במועצת הביטחון של האו"ם שמונה פעמים כדי לחסום החלטות הקשורות לסוריה,[6] החלטות אלה לא נבעו בגלל חשיבותה של סוריה לקידום האינטרסים של סין, אלה בעיקר מדבקותה האדוקה של בייג'ינג בעקרון אי-ההתערבות ומהשותפות האסטרטגית שלה עם הפדרציה הרוסית.
בעוד שהאינטרס הישיר של סין בסוריה היה מוגבל, לנפילתו של אסד היתה השפעה עקיפה משמעותית: היא פגעה במעמדן הבינלאומי של בעלות בריתה, רוסיה ואיראן, שהיו מעורבות עמוקות בסוריה במשך שנים ארוכות. בדצמבר 2024 נחלשו הן השפעתה האזורית של מוסקבה והן יכולתה להקרין כוח לדרום יבשת אירופה ולמזרח התיכון. בה בעת, הרשתות הצבאיות והלוגיסטיות של טהראן בסוריה – מאבני היסוד של "ציר ההתנגדות", שעל הקמתו עמלה הרפובליקה האסלאמית במשך עשורים – נפגעו קשות. היחלשותה של איראן בסוריה מדגישה את קשייה לשמור על השפעתה באזור, על רקע ניצחון הכוחות הסוניים על משטר אסד ולאור הצלחותיה הצבאיות של ישראל במלחמת "חרבות ברזל", שפרצה בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
הפגיעה שספגו מוסקבה וטהראן בסוריה מחזקת את חששותיה של בייג'ינג כי בעתות משבר, בעלות בריתה עשויות להעדיף את יציבותן הפנימית והאזורית על פני התחייבויותיהן הדדיות. שבריריותן האפשרית של הבריתות הללו, עליהן נשענת סין בהקשרים גאופולטיים רחבים, היא תמרור אזהרה עבור בייג'ינג, במיוחד לנוכח המתחים הגוברים עם ארה"ב והאפשרות להסלמה סביב טייוואן.
נפילתו של משטר אסד מסבכת גם את הנרטיב האזורי של סין, שהתמקד בביקורת על מעורבותו של המערב ובקידום מדיניות של אי-התערבות בעניינים פנימיים של מדינות אחרות. הסיבה לכך היא שבייג'ינג אינה יכולה להתערב באופן משמעותי יותר בסוריה כדי להגן על האינטרסים שלה מול ארה"ב, מבלי לסתור את עצמה.
השפעה אפשרית נוספת של האירועים בסוריה עשויה להיות מורגשת בסין גופא: אנליסטים בבייג'ינג ציינו שתרחיש בו ארגוני הטרור האיסלאמיסטי בסוריה יתחזקו עלול להיות בעל השלכות ביטחוניות עבור הפובליקה העממית, במיוחד בכל הנוגע לחמושים אויגורים שנלחמו לצד ארגוני המורדים בסוריה וצברו ניסיון בלחימה.[7] כך, דווח כי עבדולעזיז דאוד חודאברדי, חמוש אויגורי ומפקד כוחות "המפלגה האסלאמית הטורקיסטנית" (TIP) בסוריה, מונה לדרגת בריגדיר-גנרל בכוחות הביטחון של המשטר הסורי החדש. מקור צבאי סורי אישר בפני סוכנות הידיעות רויטרס את נכונות הדברים בדצמבר 2024.[8]
אין ספק כי דיווחים מסוג זה מעוררים דאגה בבייג'ינג (ובבירות נוספות בעולם), למרות ההתחייבויות של המשטר החדש בדמשק שלא "לייצא" את המהפכה. חזרתם הפוטנציאלית של חמושים אויגורים לשטח סין עלולה להחריף את האתגרים הביטחוניים הפנימיים בשטחה ולהגביר את המתיחות עם מדינות מרכז אסיה ועם תורכיה, המגלה רגישות מיוחדת לסוגיית האויגורים. לנוכח העובדה שאנקרה היא הפטרונית העיקרית של המשטר הסורי החדש – מה שהופך את תורכיה בפועל למעצמה הדומיננטית במדינה – בייג'ינג צפויה לנהל התייעצויות דיסקרטיות בנושא האויגורים עם ממשלתו של הנשיא התורכי רג'פ טאיפ ארדואן. עם זאת, בסיכומו של דבר, המפלגה הקומוניסטית הסינית (CCP) אינה מעריכה שנשקף איום משמעותי כלשהו לשלטונה בשלב זה.
תפקיד חדש לסין בסוריה?
המציאות המתגבשת בסוריה מדגישה את התחרות החריפה בין מעצמות-על ומעצמות אזוריות במזרח התיכון, אך גם את הדילמות האסטרטגיות של סין באזור.[9]
בעשור האחרון, בתגובה ללחץ הגובר שהפעילה עליה ארה"ב במרחב האינדו-פסיפי, הרחיבה סין את נוכחותה במזרח התיכון. בייג'ינג התמקדה תחילה בעיקר בתחומים כלכליים, אך בהדרגה נקטה גישה פרואקטיבית יותר במטרה להגדיל את השפעתה המדינית והדיפלומטית באזור על חשבון יריבתה העיקרית.
השינויים באסטרטגיה הסינית כלפי המזרח התיכון בולטים במיוחד בשנה וחצי האחרונות, על רקע המלחמה בין ישראל לחמאס ולחזבאללה. בחודשיה הראשונים, דומה היה שסין נוטה בבירור לטובת איראן ושלוּחיה והפלסטינים, תוך שהיא מנסה לערער את מעמדן של ארה"ב וישראל בזירה הבינלאומית. אך למרות שנחלה הצלחה מסוימת בדעת הקהל, בייג'ינג התקשתה בסופו של דבר להתברג כשחקן גאופוליטי מרכזי באזור. בשלבים מאוחרים יותר של המלחמה, כשישראל רשמה הישגים צבאיים משמעותיים בלבנון מול חיזבאללה, שלוחהּ של איראן, הגישה הסינית נעשתה מאוזנת יותר.
בייג'ינג צפויה לנקוט גישה אקטיבית יותר – לפחות ברמה ההצהרתית – במאמצים לייצב את סוריה, כדי להגן על האינטרסים שלה במדינה
כעת, ההתפתחויות בסוריה עשויות לספק לסין תמריץ להתערבות בה בצורה משמעותית יותר. כאשר ארה"ב והמערב מבקשים להעמיק את הדיאלוג שלהם עם המשטר החדש בדמשק, ונדמה כי המעורבות הרוסית וההשפעה האיראנית מצטמצמות, בייג'ינג צפויה לנקוט גישה אקטיבית יותר – לפחות ברמה ההצהרתית – במאמצים לייצב את המדינה, כדי להגן על האינטרסים שלה בסוריה.
ואכן, למרות חשדנותה כלפי מנהיג המורדים והנשיא החדש, אחמד א-שרע, והאידיאולוגיה האיסלאמיסטית של ארגונו, סין צפויה להיכנס לדיאלוג עם המשטר בדמשק ללא קשר לזהות העומד בראשו.[10] כך, למשל, בהודעה רשמית מינואר 2025 הדגיש שגריר סוריה בבייג'ינג את יחסי הידידות בין המדינות, והודה לסין על ההכרה בבחירתו של העם הסורי במשטר חדש – דבר המרמז על אינטרס הדדי בהידוק הקשרים בעידן שלאחר אסד.[11]
אף שסין צפויה להימנע ממעורבות פוליטית ישירה בענייניה הפנימיים של סוריה, היא עשויה לנסות לנצל שותפויות כלכליות וטכנולוגיות עם מדינות המפרץ הערבי, כמו גם פורומים בינלאומיים כמו BRICS, כדי לבסס את מעמדה כשחקנית משמעותית יותר בסוריה. שיתוף פעולה עם מדינות המפרץ בשיקום המדינה עשוי להיות הזדמנות עבור בייג'ינג לחזק את מעמדה האזורי. מהלך זה עשוי להעצים את השפעתה בקרב שותפות מפתח כמו סעודיה ואיחוד האמירויות – שאותן היא רואה כשחקניות האזוריות השאפתניות והמשפיעות ביותר, לאור הירידה בעוצמתה של איראן. עם זאת, בייג'ינג תצטרך להתנהל בזהירות, מחשש להסתבכות במחלוקות העדתיות והדתיות שמאפיינות את האזור.
מסקנה
גישתה של סין למזרח התיכון הייתה ועודנה שילוב של אסטרטגיה ואופורטוניזם. הנוף הגיאופוליטי המשתנה של האזור – המאופיין בתחרות בין מעצמות-על, אינטרסים מנוגדים ובריתות נזילות – מציב אתגרים והזדמנויות בפני בייג'ינג. ההנהגה הסינית צפויה לנקוט כעת בגישה זהירה במזרח התיכון, תוך שאיפה לנצל הזדמנויות לשפר את מעמדה באזור – במיוחד על חשבונה של ארה"ב.
נפילתו של אסד והיחלשותן של מוסקבה וטהראן; מדיניות תקיפה יותר כלפי איראן מצד הנשיא הטרי דונלד טראמפ; התחזקותה של ישראל; ועלייתה מעמדה של טורקיה כמעצמה אזורית – עשויים להוביל את סין לבחון מחדש את יחסיה עם טהראן, במיוחד אם כוחה יוסיף להיחלש.
התפתחויות אלו עשויות בסופו של דבר להועיל לישראל. כפי שהוזכר לעיל, בחודשים האחרונים ריככה סין את הרטוריקה שלה כלפי ישראל והביעה עניין בחידוש הקשרים עם ממשלתה. מעורבותה הפתאומית של בייג'ינג בסוגיית שחרור החטופים הישראליים המוחזקים בידי חמאס ברצועת עזה, לצד "מתקפת החיוכים" הדיפלומטית של השגריר החדש שלה לישראל,[12] עשויות להעיד על רצון לחמם שוב את היחסים.
אירועי החודשים האחרונים אכן עשויים לאפשר לישראל לנהל דיאלוגים פרודוקטיביים יותר עם ממשלת סין, לאחר יותר משנה של מתיחות. עם זאת, ישראל אינה צפויה למהר ולשקם את היחסים עם בייג'ינג לאור האכזבה מיחסה של בייג'ינג במהלך המלחמה, וכן לאור העוינות הגלויה של ממשל טראמפ כלפי סין.
ד"ר גדליה אפטרמן הוא ראש תוכנית ישראל-אסיה במכון אבא אבן לדיפלומטיה ויחסי חוץ באוניברסיטת רייכמן.
הערות:
[1] Dale Aluf, “Syria Is Not One of China’s Strategic Priorities,” The Diplomat, 19 December 2024. https://thediplomat.com/2024/12/syria-is-not-one-of-chinas-strategic-priorities/
[2] Harold Thibault, “Chinese diplomacy towards Syria's new regime hampered by presence of Uyghur fighters,” Le Monde, 18 January 2025. https://www.lemonde.fr/en/international/article/2025/01/18/chinese-diplomacy-towards-syria-s-new-regime-hampered-by-presence-of-uyghur-fighters_6737165_4.html; “Militant Uyghurs in Syria threaten the Chinese government,” The Economist, 9 January 2025. https://www.economist.com/china/2025/01/09/militant-uyghurs-in-syria-threaten-the-chinese-government
[4] Jonathan Fulton, “What the fall of the Assad regime really means for China,” MENA Source, The Atlantic Council, 18 December 2024. https://www.atlanticcouncil.org/blogs/menasource/syria-assad-hts-china-future/
[5] “China/Syria,” Observatory of Economic Complexity (OEC), n.d. https://oec.world/en/profile/bilateral-country/chn/partner/syr
[6] Rosemary Foot, “China’s vetoes during the Syrian conflict,” East Asia Forum, 28 February 2020. https://eastasiaforum.org/2020/02/28/chinas-vetoes-during-the-syrian-conflict/
[7] Zhao Ziwen, “Syria-Xinjiang link: China warns leaders in Damascus not to threaten security elsewhere,” SCMP, 18 December 2024. https://www.scmp.com/news/china/diplomacy/article/3291393/syria-xinjiang-link-china-warns-leaders-damascus-not-threaten-security-elsewhere
[8] Timour Azhari, Khalil Ashawi and Suleiman Al-Khalidi, “Syria appoints some foreign Islamist fighters to its military, sources say,” Reuters, 31 December 2024. https://www.reuters.com/world/middle-east/syria-appoints-some-foreign-islamist-fighters-its-military-sources-say-2024-12-30/
[9] Gedaliah Afterman and Dominika Urhová, “Is China Becoming a Political Player in the Middle East?” The Cairo Review of Global Affairs, 22 November 2024. https://www.thecairoreview.com/essays/is-china-becoming-a-political-player-in-the-middle-east/?doing_wp_cron=1738820466.7599670886993408203125
[10] Yang Xiaotong, “China has cause to be terrified of rebel-run Syria,” Asia Times, 13 December 2024. https://asiatimes.com/2024/12/china-has-cause-to-be-terrified-of-rebel-run-syria/
[12] שיאו ג'ון-ג'נג, "שיתוף הפעולה בין סין לישראל מועיל לעמים של שתי המדינות", ישראל היום, 4 בפברואר 2025. https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/other/article/17296711
Comments