שינויי האקלים במזרח התיכון צפויים להשפיע לרעה על הביטחון הלאומי הישראלי בעשורים הקרובים, אך גם טומנים בחובם הזדמנות לשיתופי פעולה אזוריים. בתום מלחמת "חרבות ברזל", על ישראל לגבש אסטרטגיה אקלימית שאפתנית הכוללת שותפויות והגשת סיוע למדינות במזרח התיכון ובאפריקה, במטרה לצמצם איומים ולהרחיב את מעגל ההסכמים האזוריים ברוח הסכמי אברהם
מלחמת "חרבות הברזל" שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 בלמה מגמה של התרחבות שיתופי הפעולה האזוריים של ישראל עם שכנותיה, כולל היערכות לשינויי האקלים. מנהיגי מדינות ערב מתקשים כיום להמשיך ולקיים שיתופי פעולה אזרחיים משמעותיים עם ישראל שעה שהתותחים רועמים, בפרט לנוכח סנטימנט ציבורי אנטי-ישראלי חזק בקרב ציבורים רחבים במזרח התיכון.[1]
גם בישראל, על רקע המיקוד בניהול המלחמה, פחת הקשב לסוגיות אקלימיות בכלל ולקידום שיתופי פעולה בתחום בפרט. אך האתגרים הנובעים משינויי האקלים אינם ממתינים לסוף המלחמה, וגובר החשש כי ההקרנות השליליות של העימות על מרחב המזרח התיכון, מדינותיו, תושביו ויציבותו ימשיכו להצטבר באופן שעלול להעצים איומים גיאופוליטיים על ביטחונה הלאומי של ישראל.
הטענה העיקרית של מאמר זה היא שאתגר ההתמודדות עם שינויי האקלים יכול להוות מרחב הסכמה עבור כל השחקנים לחזור למתכונת של שיתוף פעולה אזורי, וכן לשמש זרז לחימום מחדש של יחסי ישראל עם מדינות המזרח התיכון ביום שלאחר המלחמה. על ישראל להתניע כבר עתה (וביתר שאת ב"יום שאחרי" המלחמה) אסטרטגיה אזורית הממנפת את יכולותיה בתחומי ההיערכות למשבר האקלים. זאת, יחד עם שותפותיה האזוריות – ירדן, מצרים, מדינות הסכמי אברהם והרשות הפלסטינית – ועם מדינות מובילות באפריקה, במטרה לחזק את חוסנן האקלימי הפרטני ואת החוסן האקלימי האזורי.
מהלכים אלו יאפשרו לישראל לצמצם השפעות ביטחוניות שליליות הנובעות מהפגיעוּת האקלימית של שכנותיה ובכך לתרום לביטחון הלאומי, לחזק את מעמדה האזורי והבינלאומי ולהגביר את החוסן האקלימי שלה. אסטרטגיה זו צריכה להישען על עולם ערכים הגלום ביסודותיה של מדינת ישראל, אשר מתכתב גם עם ערכים מובילים בשיח הבינלאומי. לשם פשטות, ניתן לתאר אסטרטגיה זו כ"נעזור להם כדי לעזור לעצמנו".
המאמר יבחן תחילה כיצד אסטרטגיה ממשלתית סדורה ומתוקצבת בתחום הסיוע האקלימי למדינות האזור יכולה לסייע במימוש אינטרסים ישראליים בתחומי החוץ והביטחון. בהמשך, הוא יסקור תחומים מרכזיים בהם לישראל יתרונות יחסיים ואשר הענקת סיוע בהם יהווה מכפיל כוח עבור המדינות השונות המתמודדות עם משבר האקלים, וימליץ על צעדי מדיניות.
אתגר חוצה גבולות הדורש מענה חוצה גבולות
משבר האקלים כבר כאן והוא אינו עוצר, גם לנוכח מלחמת "חרבות ברזל". שינויי האקלים אינם יודעים גבולות והשפעותיהם ניכרות בעוצמות שקשה היה לדמיין אך לפני שנים מעטות. שנת 2023 וראשית שנת 2024 רשמו שיאי טמפרטורה עולמיים, אליהם נלווים אירועי קיצון אשר הולכים ומחריפים. אלו כוללים תופעות של מִדבּוּר וגלי חום וקור, סופות והצפות נרחבות, שינויים באוקיינוסים, המסת קרחונים ועוד. שינויים אלו משפיעים על מיליארדי אנשים, על כלכלות ועל מדינות.[2]
המזרח התיכון הינו אזור שבו שינויי האקלים מתקדמים בקצב מואץ ביחס לממוצע הגלובלי ("מוֹקֵדָה" – Hotspot, במונחים מקצועיים). לפי העדויות המדעיות, מגמות של התחממות, התייבשות, עליית מפלס הימים, שינויים בטמפרטורת המים ובהרכבם, והקצנה של אירועי מזג אוויר ילוו את המזרח התיכון בעשורים הקרובים, גם בתרחישים האופטימיים (ויש יאמרו דמיוניים) בהם מדינות העולם יתאחדו במאמץ להפחתת פליטות גזי חממה וצמצום תהליך השינויים.[3]
היסודות הכלכליים, החברתיים והמדיניים הרעועים של מדינות המזרח התיכון מקשים עליהן להתמודד בצורה אפקטיבית עם אתגרי האקלים
אם לא די בכך, בהיבטים גאופוליטיים וסוציו-אקונומיים המזרח התיכון הינו אזור מוחלש ורגיש לזעזועים. אמנם קיימת שונוּת במידת הפגיעוּת האקלימית של מדינות האזור,[4] אך בהכללה ניתן לקבוע כי היסודות הכלכליים, החברתיים והמדיניים הרעועים של מדינות אלו מקשים עליהן להתמודד עם אתגרי האקלים ולייצר תהליכי היערכות (אדפטציה) אפקטיביים.[5]
פועל יוצא ממגמות אלו הוא שמדינות המזרח התיכון (ובדומה להן, גם באפריקה ובדרום-מערב אסיה) יתמודדו בשנים הקרובות באופן הולך וגובר עם אתגרי ביטחון לאומי. אלו נוגעים למשילות פנימית ויציבות אזורית; לפגיעה כלכלית ולאיום על ביטחון מזון ומים; לקושי להתמודד עם אסונות טבע; להתמודדות עם סכסוכים בין קבוצות אוכלוסייה ובין מדינות שכנות; לגלי הגירה ופליטים; ולטיפול בגורמי טרור, הנוטים לשגשג באזורים מוחלשים ו/או מוכי אסון.[6] חוסר יציבות אזורית גובר, המועצם על ידי שינויי האקלים, יקרין על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל במגוון היבטים – מאתגרים גוברים באבטחת הגבולות (למשל מול תרחישים של תנועת הגירה ופליטים), עבור במאבקים על מים ומשאבים מול שכנותינו, וכלה באתגרים לפעילות כוחות הביטחון בעתות של מזג אוויר קיצוני.[7]
בשנים האחרונות גוברת ההכרה בעולם בדבר הצורך בשיתוף פעולה בהענקת סיוע למדינות נחשלות הנערכות לקראת משבר האקלים ומתמודדות עם אתגריו. דוגמה מרכזית לכך ניתן למצוא בהגדלה של קרנות הסיוע הבינלאומיות ובמאמץ להשיק ולמלא בתוכן קרן פיצויים בינלאומית חדשה ("אובדן ונזק", Loss and Damages Fund), שתכליתה העמדת סיוע כספי משמעותי מצד המדינות המפותחות עבור המדינות המתפתחות לטובת התמודדות עם נזקי אקלים.[8]
בהשוואה למדינות OECD, מדינת ישראל אינה מצטיינת בתרומה לפרויקטים של סיוע בינלאומי ואף מקמצת במתן סיוע ישיר למדינות נזקקות בעולם, למעט בהגשת סיוע נוכח אסונות טבע. הדבר נכון הן במונחים מוחלטים של היקף הסיוע בדולרים והן במונחים יחסיים לגודל הכלכלה הלאומית (שיעור הסיוע הניתן ביחד לתוצר המקומי הגולמי – ראו נתונים למטה).[9]
ישראל אף איננה מובילה בכל הקשור למתן סיוע הקשור בהיערכות לשינויי האקלים ולאסונות טבע. עיקר תרומתה מתמקד במתן סיוע חירום בעת התפרצות משבר הומניטרי חמור או לנוכח אסון טבע (בעיקר במקרים של רעידות אדמה), ובהדרכה בתחומי חקלאות וטיפול במשקי מים. בהקשר זה, היוצאת מן הכלל שאינה מעידה על הכלל הינה ההכרזה המשותפת של נשיא המדינה יצחק הרצוג עם סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס ביולי 2023 על הקמת יוזמה משותפת, במסגרתה שתי המדינות ישקיעו 35 מיליון דולר כל אחת במיזמים טכנולוגיים וחקלאיים במדינות האזור כאמצעי להעצמת חוסן אקלימי.[10] אלא שנוכח פרוץ מלחמת "חרבות הברזל", גם יוזמה זו לא התממשה.
אינטרסים ישראליים במתן סיוע אקלימי למדינות האזור
סיוע לשכנותינו בהיערכות לשינויי האקלים יכול לקדם שורת אינטרסים ותועלות הנוגעים לביטחונה הלאומי של ישראל ולמדיניות החוץ שלה.
ראשית, לסיוע כזה יהיו השפעות ישירות על מצב הביטחון של ישראל. למדינה יש אינטרס מובהק בצמצום האתגר הביטחוני על גבולותיה היבשתיים והימיים. לפי ההיגיון הזה, ככל שתגבר יכולת ההתמודדות של מדינות האזור עם אתגריהן בזירות הפנים, הדבר עשוי לצמצם את אתגרי המשילות עמן הן מתמודדות וכפועל יוצא להפחית את האתגרים הביטחוניים האזוריים. כך, למשל, שיפור במצב משק המים באזור צחיח, שיאפשר שימור מקורות פרנסה בתחום החקלאות, עשוי למנוע או לצמצם הגירה – תחילה מהמרחב הכפרי לערים, ובהמשך אל מעבר לגבול.
דוגמה לכך ניתן למצוא במדיניות הישראלית בראשית העשור הקודם להגביר את החוסן הכלכלי-חברתי של תושבי דרום סוריה כאמצעי למנוע חדירת גורמים עוינים למרחב (דאעש, איראן וכו'), על רקע מלחמת האזרחים שפרצה במדינה ב-2011.[11] לפי אותו היגיון, קידום חוסן אקלימי במרחבי גבול משותפים עם ישראל עשוי לסייע לדחוק החוצה גורמים שליליים, המתבססים פעמים רבות על ניצול חולשות ומצוקות של תושבים מקומיים.
שנית, סיוע לשכנותיה ובניית חוסן אקלימי אזורי יועילו לשיפור ההיערכות של ישראל עצמה בתחום האקלים ולחיזוק חוסנהּ האקלימי. זאת, כיוון ששינויי האקלים עצמם אינם מכירים בגבולות בינלאומיים, ולכן גם ההתמודדות עמם דורשת גישה אזורית ותהליכי היערכות אזוריים חוצי-גבולות. מדיניות ההיערכות הישראלית – בתחומי האדפטציה, אך גם בעולמות של מיטיגציה ("איפחות", או צמצום פליטות גזי חממה)[12] – תרוויח מפתרונות משולבים עם שכנותינו.
הגשת סיוע אקלימי יזום לשכנים ולשותפים אזוריים יסייע לקידום המעמד הישראלי באזור ובעולם כמדינה בעלת גישה חיובית ובונה
לשם הדגמה, עוד קודם למלחמת "חרבות ברזל", סבלה רצועת עזה מליקויים עמוקים בתשתיות הניקוז והביוב, באופן שהוביל להזרמת שפכים לים – בעיקר בימי חורף גשומים. הסעת השפכים על ידי זרמי הים צפונה לעבר חופי ישראל מסכנת בריאותית את משתמשי החופים, ובתרחישי קיצון אף עלולה להפריע לפעילות התקינה של מתקני ההתפלה בדרום רצועת החוף הישראלית.[13] בכל תרחיש של "היום שאחרי" המלחמה, קיים אינטרס ישראלי ברור במניעת הזרמתם של שפכי הרצועה לים. גורמים בינלאומיים וגורמים במגזר השלישי הישראלי יכולים להיות שחקנים חשובים בקידום נושא זה.[14]
בהקשר זה, גישה שרווחה קודם למלחמה, לפיה ניתן לאשר הכנסת תשומות בנייה וציוד לשטח הרצועה גם במחיר של נטילת סיכון ביטחוני כי חמאס תעשה שימוש לרעה באמצעים אלו,[15] תצטרך לעבור רוויזיה. במציאות הנוכחית, יהיה צורך למצוא דרכים מותאמות ביטחונית לקדם הקמת תשתיות אזרחיות ברצועה להתמודדות עם פגעי אקלים גוברים, על מנת שלא יקרינו אל מעבר לגבול הישראלי (למשל, זיהום אוויר, חלחול שפכים לאקוויפר או שפיכתם לים ועוד).
דוגמה נוספת היא פרויקט Blue-Green Prosperity מול ירדן, בשיתוף איחוד האמירויות וארה"ב.[16] במסגרת הפרויקט, ישראל צפויה למכור לירדן מים מותפלים הנחוצים לה כאוויר לנשימה, בעוד ירדן תקים בשטחה תחנת כוח סולארית שתספק חשמל ירוק לישראל ותסייע בקידום יעדיה להפחתת פליטות גזי החממה. קידום הפרויקט הוקפא במהלך המלחמה,[17] אך עקרונותיו, הנשענים על צרכים אמיתיים של כל הצדדים, שרירים וקיימים והוא עשוי להוות דוגמה לשיתוף פעולה אקלימי-כלכלי אזורי התורם לחוסן הישראלי והאזורי.
שלישית, הגשת סיוע אקלימי יזום לשכנים ולשותפים אזוריים יקדם את מעמדה של ישראל באזור ובעולם כמדינה בעלת גישה חיובית ובונה, ויספק לה נכס משמעותי לקידום יחסיה עם מדינות האזור. יוזכר כי לישראל היסטוריה של הגשת סיוע למדינות באפריקה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. סיוע זה הובל במקביל על ידי המדינה (באמצעות משרדי החוץ, משרד הביטחון ואחרים) ועל ידי חברות לאומיות (סולל בונה ועוד). התועלת המדינית הייתה ברורה: הכרה ותמיכה במדינת ישראל הצעירה במוסדות הבינלאומיים, מצד המדינות שזכו לסיוע ממנה.[18]
גם כיום, ישראל ממשיכה להציב יעד של השתלבות במרחב המזרח תיכוני. הסכמי אברהם אמנם שברו תקרות זכוכית, אך עוד ארוכה הדרך. במדינות החברות בהסכמים קיימת עדיין הסתייגות ציבורית רחבה משיתוף הפעולה עם ישראל. מהלכי סיוע בתחומים "רכים", כדוגמת ההתמודדות עם משבר האקלים, עשויים להיות כלי יעיל להראות את הפנים היפות של ישראל והערך האזורי שלה, ולהוביל לפריצת דרך ביחסים עם אזרחי המדינות הללו.
שיתופי פעולה אזוריים בתחומים הקשורים במים ואקלים הוכיחו בעבר שרידוּת גם בתקופות של מתח מדיני ושימשו כגשר לשיפור היחסים בהמשך. כך, למשל, שיתוף פעולה בין ישראל לעומאן בתחומי התפלת מים נמשך מאז המחצית השנייה של שנות התשעים של המאה הקודמת, גם בתקופות בהן היחסים המדיניים הפומביים בין המדינות נותקו. לא מן הנמנע כי עם תום המלחמה, פרויקט Green-Blue Prosperity יהווה בעתיד דוגמה נוספת לכלי שיפור היחסים.
לבסוף, הגדרת סל משאבים המיועד להגשת סיוע אקלימי למדינות נזקקות יקדם את מעמדה המדיני ואת והלגיטימציה הבינלאומית שלה, הנדרשת לשותפות במאמץ העולמי במאבק בשינויי האקלים ואף מחוייבת לפעולות מסוג זה במסגרת אמנות ופורומים בינלאומיים בהם היא חברה. כך, למשל, ישראל חברה ב-OECD ונחשבת כמדינה מפותחת בעלת עוצמה כלכלית, ובהתאם מצופה ממנה להשתלב במאמצי הסיוע למדינות המתפתחות.
בדומה לכך, קיימת ציפייה בקרב מדינות מערביות שישראל תתרום את חלקה היחסי לקרן "אובדן ונזק" המוקמת כיום.[19] דרישה זו לא פחתה גם במהלך "חרבות הברזל" והיא שבה ועולה בפורומים אקלימיים לקראת ועידת האקלים העולמית הבאה (COP29) שתיערך באזרבייג'אן בנובמבר 2024. היעדר נכונות ישראלית "להיכנס מתחת לאלונקה" במאמצים לחיזוק חוסן אזורי עלול להצטרף לביקורת עליה בהקשרים של ההתחייבויות המצומצמות שלקחה על עצמה להפחתת פליטות – ולאי-עמידתהּ גם בהן.
יש להזכיר כי ישראל חותרת למתג את עצמה בשנים האחרונות כמעצמת ClimateTech, ומהלכי סיוע ושיתופי פעולה אזוריים יכולים לקדם סקטור כלכלי צומח זה. כך, למשל, תקציב סיוע מדינתי עשוי לממן שדה ניסויים של חברות ClimateTech ישראליות במדינות נחשלות, באופן שיסייע בו-זמנית בקידום החוסן האקלימי במדינת הפעילות והטכנולוגיה הישראלית, וגם ימתג את ישראל באופן חיובי.
הסיוע הישראלי: התמקדות במצבי חירום
מזה עשורים מעמידה ישראל ידע, ניסיון ויכולות שפיתחה בתחומי חילוץ והצלה לרשות מדינות המתמודדות עם מצבי אסון שונים. לצד סיוע רב שניתן במקרי רעידות אדמה, הוגש סיוע ישראלי משמעותי גם במקרים של אסונות הקשורים במצבי מזג אוויר קיצוני, דוגמת שיטפונות ושריפות ענק – מצבי אסון שתדירותם ועוצמתם מתגברים עם החרפת שינויי האקלים. מאמצי הסיוע הללו, הכרוכים בהשקעות תקציביות משמעותיות ולעיתים בסיכון חיי אדם, נובעים הן מציווי מוסרי עמוק המצוי בבסיס סולם הערכים הלאומי של סיוע בשעת צרה. עם זאת, ברי כי גלום בכך גם רווח מדיני כנדבך נוסף בתהליך קבלת ההחלטות.[20]
לצד מהלכי הסיוע בזמן חירום, ישראל הציעה סיוע מוגבל באופן יחסי למדינות שונות בפיתוח ידע ויכולות שתכליתם "הקדמת תרופה למכה" בתחומים הכוללים חקלאות מדברית ומקיימת, טיפול במים ועוד. פעילויות ממשלתיות אלו מובלות כיום על ידי מש"ב (המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ).[21] הן זוכות לתקציבים מצומצמים בלבד וממוקדות בעיקר בהיבטים הדרכתיים. יתר על כן, היות שמאמצי סיוע אלו שויכו לישראל, עוד לפני ל"חרבות הברזל" עלו קשיים בקיום פעילות רחבה במדינות שכנות לנוכח התנגדויות מצד הציבור המקומי.
משלחת חילוץ של צה"ל באסון רעידת האדמה בטורקיה, 2023 | צילום: אתר צה"ל
מטבע הדברים, מלחמה "חרבות הברזל" מערימה קשיים נוספים על קיום ערוצים אלו, וביום שאחרי יהיה צורך בשיקומם. מעבר לכך, בניגוד לגישות רווחות בקרב מדינות תורמות בעולם – ובשונה אף מהגישה שלה עצמה בעבר – מדינת ישראל אינה עוסקת כיום ישירות במימון, בנייה או שיקום תשתיות פיזיות במדינות זרות.
בהיבטים תקציביים, היקף המשאבים שמדינת ישראל מעמידה למהלכי סיוע עולמיים מצומצם מאוד ואינו עומד ברף הבינלאומי הנדרש. המדינה מעבירה בין עשרה ל-15 אחוז בלבד מהיקף הסיוע הבינלאומי הכולל אליו התחייבה באמנות עליהן היא חתומה (סיוע כמכלול ובתוכו סיוע בתחומי אקלים). כך, לדוגמה, בשנת 2023 העבירה ישראל סיוע בהיקף של 521 מיליון דולרים, המהווים כ-0.1% מהתמ"ג.[22] אף שזו עלייה ביחס ל-0.085% ב-2021, הסכום עדיין נמוך משמעותית מהמחויבות ל-0.7% מהתמ"ג הנהוג במדינות OECD. יצוין, כי שנת 2023 מייצגת קצה עליון ביחס לממוצע הרב שנתי (ממוצע שנתי של 0.074% בשנים 2021-2005).[23]
לצד הפעילות הממשלתית, יש להדגיש כי בישראל ישנם גם גורמים שונים במגזר השלישי הפועלים להענקת סיוע למדינות נזקקות באזור ובעולם, כולל בהתמודדות עם אתגרים הנגזרים משינויי האקלים ובקידום חוסן אקלימי. המדינה מרבה להתהדר הן במאמצים הללו והן בידע ובכלים הטכנולוגיים המפותחים בה ומיושמים, על בסיס תקציבים חיצוניים, במדינות שונות – כחלק מתרומתה של ישראל להתמודדות האזורית והבינלאומית עם משבר האקלים. במסגרת זאת, הגם שאין מדובר במהלכי סיוע רשמיים, מתקיימים מאמצים לאומיים (משרד ראש הממשלה, משרד החוץ ועוד) למנף פעולות אלו ככלי דיפלומטי לחיזוק מעמדה של ישראל בעולם.
מה ניתן לעשות כדי לקדם חוסן אקלימי אזורי?
משבר האקלים הגלובלי צפוי להמשיך לייצר אירועי חירום מתפרצים במזרח התיכון. שריפות, שיטפונות, גלי קור וחום ועוד יצריכו את ההמשך של הגשת הסיוע הישראלי כבעבר, וסביר אף שביתר שאת. לצד הסיוע הקיים, חלק זה ימנה ארבע קבוצות נוספות של כלי סיוע בתחומי האקלים, באמצעותן ישראל תוכל לקדם את חוסנן האקלימי של מדינות שונות במזרח התיכון ובאפריקה – וכפועל יוצא, כאמור, לסייע אף לעצמה.
הקבוצה הראשונה של כלים כוללת יוזמות לשיתופי ידע ומתודולוגיות להתמודדות עם שינויי האקלים. קבוצה זו ניתנת ליישום בטווח זמן קצר יחסית ואינה דורשת השקעה כספית ניכרת. ישראל תוכל להישען על הידע הצבוּר במערכות האקדמיות, הממשלתיות והמוניציפליות שלה ואצל ארגוני סביבה וחברה אזרחית ישראליים. ידע זה כולל שיטות מדידה ואבחון של הבעיות בתחום, תהליכי תכנון סדורים, היכרות וניסיון עם תפיסות וכלי התמודדות וכדומה. מיותר לציין כי ידע וניסיון מקצועיים מתפתחים דרך חיכוך ושותפויות; שיח ופעילות מסוג זה ישיאו רווח לישראל בדמות ייבוא של ידע וניסיון, באופן שישדרג את יכולת ההתמודדות המקומית.
ישראל צריכה למקד את הסיוע שהיא מעניקה בתחום האקלים בנושאים שבהם יש לה מומחיות ויכולות מוכחות, כמו חקלאות מדברית, אגירת אנרגיה וניהול משקי מים
חשוב להדגיש בהקשר זה כי מדינת ישראל תתקשה לייצר היקפי פעילות רחבים על בסיס יכולות המערכת הממשלתית בלבד ובאמצעות הכלים העומדים כיום לרשות מש"ב ומשרדי ממשלה נוספים העוסקים בשיתופי פעולה שונים. על כן, המדינה תידרש להעמיד תקציבים נוספים ו/או ליצור התקשרויות חדשות על מנת לגייס מומחים נוספים למנגנון בין-תחומי שיאפשר ביסוס ערוצי סיוע מקיפים לשורה של מדינות במרחב.
במסגרת כזאת, ניתן יהיה למקד את הסיוע הישראלי בנושאים בתחום האקלים בהם יש לישראל מומחיות ויכולות מוכחות, כמו חקלאות מדברית, אגירת אנרגיה, ניהול משקי מים ועוד. ישראל תוכל להוביל "מרכזי ידע אזוריים" שיעניקו שירותי ייעוץ בסבסוד ממשלתי. אלו יכללו מאגרי מידע דיגיטליים פתוחים לכל, אך גם היבטים של תשתיות ארגוניות, אנשים וכלים זמינים לכל. הצעות ראשוניות לעניין מסוג זה, הדורשות פיתוח נוסף, עשויות להיות סבסוד של "בנק זרעים מותאמים אקלימית" לשירות חקלאים ברחבי המזרח התיכון, או מרכז חישובים אקלימי מתקדם שישרת מדענים מכלל האזור.
הקבוצה השנייה של כלים כוללת סבסוד ממשלתי של חברות ישראליות העוסקות בהטמעת מערכות מתקדמות בתחומי האקלים. מהלכים מסוג זה יכללו סיוע פיזי בשטח לאורך זמן, ובהתאם הם דורשים תקציב סיוע סדור. כך, למשל, ניתן להקים במדינות הנזקקות תשתיות לניהול חוות חקלאיות מתקדמות, בניית מתקנים מקומיים לטיפול במים מוּשָבִים,[24] הקמת חמ"לי חירום אקלימיים, פריסת תשתיות לניהול מיקרו-רשתות חשמל (MicroGrid) ועוד. ההיגיון מאחורי קבוצת הכלים הללו הוא הקמת מתקן "כחול לבן" במדינת היעד, אשר ישרת אזור ממוקד ויסייע בצורה מקיפה בהתמודדות עם אתגרי האקלים.
דווקא על רקע המצוקה התקציבית הצפויה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", תועלת נוספת של מהלך זה גלומה בהזנקה מחודשת של מגזר ה-ClimateTech הישראלי על בסיס השקעה ממשלתית בחברות ישראליות. יתר על כן, ניתן לגייס מימון בינלאומי מקביל מקרן המטבע הבינלאומית, מהבנק העולמי ומגורמים נוספים (למשל במתווה של "יורו ליורו"). כך ניתן יהיה למנף פרויקטים מסוג זה כ"שדה ניסויים" לטכנולוגיות חדשניות ישראליות, תוך מימוש עלויות הקמה ותפעול זולות (בהיבטים של כוח אדם, רגולציה, סטטוטוריקה וכו') כחלק מעלות הניסוי.
קבוצה שלישית של כלים כוללת העברת סיוע כספי ישיר ועקיף למדינות באזור. מימוש כלים אלו תלוי בהעמדת תקציב סיוע לאומי רשמי, אך ממילא, זה יסייע לישראל לעמוד במחויבויות הבינלאומיות שלה בתחומי סיוע חוץ. בקבוצה זו ניתן לסמן מספר כלים הנבדלים זה מזה באופן העברת כספי הסיוע:
1. העברת כספי תרומה לסוכנויות האו"ם, אשר בתורן מממנות פרויקטים במדינות השונות. היתרון הוא במתן מענה למחויבויות הבינלאומיות של ישראל ובמנגנונים הסדורים שמאפשרים מיצוי יעיל של הכספים.[25] החיסרון הבולט הוא בחוסר היכולת לשלוט בזהות הנמען של הסיוע וכפועל יוצא באיכות התרומה להפחתת הסיכונים לביטחון הלאומי הישראלי.
2. מימון פעילות ממשלתית ישראלית (למשל – פעילויות הדרכה המתקיימת באמצעות מש"ב) ופעולות היערכות-אדפטציה במדינות יעד באמצעות שחקנים ממשלתיים. היתרון כאן הוא בשליטה בכספים ובאופן חלוקתם; החיסרון נעוץ בקושי להיכנס, כסוכנות ישראלית, לאזורים רלוונטיים מסוימים במרחב המזרח-תיכוני.
3. מימון ישיר של פרויקטים בחסות גורמי חברה אזרחית או מגזר פרטי.
4. מימון עקיף של פרויקטים בחסות חברה אזרחית או מגזר פרטי, למשל על ידי העמדת ערבויות בנקאיות או מנגנון ביטוח פיננסי אחר.
הקבוצה הרביעית של כלים בנויה על חתירה ישראלית להקמת פורומים להיערכות אקלימית אזורית, לקידומם ולהשתתפות במימון שלהם.[26] פורומים מסוג זה יכולים להוות מרכזי ידע, רגולציה ואיגום משאבים אזוריים בשלל תחומים, דוגמת כיבוי והצלה, התראה מטאורולוגית, ביטחון מים, ביטחון מזון וביטחון תזונתי ועוד. יודגש כי כדי שפורום כזה יהיה רלוונטי, עליו להקים מטה, לממן מחקרים ופרויקטים ועוד; כפועל יוצא, עליו להיות מתוקצב באופן סדיר – כולל באמצעות מימון ישראלי.
יתרונותיהם של פורומים אזוריים מסוג זה אינם רק בשיפור ההיערכות של כלל השותפים בהם, אלא גם בחיבור מדיני של ישראל למרחב. עלויות ההשתתפות במסגרות שכאלה נמוכות יחסית, ובמקביל קיים פוטנציאל להחזר מהיר של ההשקעה על בסיס היכולת לפתוח דלתות לחברות ישראליות בשווקים האזוריים. יש לציין כי פורומים מסוג זה יאפשרו לישראל גם להרוויח מניסיונן של משתתפות אחרות, בפרט מהמפרץ, בהתמודדות עם משבר האקלים.[27]
לנוכח המלחמה, יש להניח כי ישראל תתקשה ליזום פורום אזורי מסוג זה או אף להיות מוזמנת אליו, אם יוקם על ידי מדינות האזור. עם זאת, עצם הקמתו, גם אם ישראל תיעדר ממנו, תועיל למדינה כיוון שהוא יסייע לחברות הפורום – שכנותיה במזרח התיכון – להתמודד עם אתגרי אקלים אזוריים. ישראל תוכל לשאוף להיות "שותפה שקטה" בפורום כזה עם הקמתו, ולאורך זמן לקדם תהליך הצטרפות כחברה מלאה.
נוסף על ארבע קבוצות הכלים שנמנו לעיל, במסגרת תהליכי השיקום הביטחוניים והאזרחיים בישראל ביום שאחרי המלחמה, נכון לתת דגש גם להיבטים הקשורים בחוסן העורף ולקדם הרחבה והעמקה של התשתיות שלה בתחומי חילוץ והצלה, כבאות ורפואה. אלו יאפשרו לישראל גמישות במקרי אסון במרחב והגדלת סדר הכוחות הישראלי שיוכל להירתם לטיפול באירוע, אם יידרש.
סיכום והמלצות
מלחמת "חרבות ברזל" תשפיע עמוקות בשנים הקרובות על תפיסת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל ועל הערכת האיומים אותה היא מציבה בבסיסהּ, כשבמוקד האיומים הביטחוניים ה"קשים" מאיראן ושלוּחיה ולאורך גבולות המדינה.
עם זאת, אל לה לישראל להזניח אתגרים ביטחוניים מובהקים העלולים להתעצם כתוצאה משינויי האקלים העולמיים ובמזרח התיכון בפרט. אתגרים אלו נוגעים בין היתר לחוסן של תשתיותיה הלאומיות, לביטחון מזון ומים, להיבטים אנרגטיים ולרציפות תפקודית של מוסדות המדינה. מול כל אלו נדרשת עליית מדרגה בתהליך בניין המוכנות והחוסן הלאומי. אך מעבר לגיבוש תגובה למציאות המתפתחת, ישראל נדרשת להציב חזון מקיף ולהגדיל את יעדי הפחתת הפליטות המוגבלים אליהם התחייבה עד כה – לכל הפחות, עד כדי יישור קו עם מדינות ה-OECD.
קידום "חוסן אקלימי אזורי" צריך להיות מוגדר כאחד מהיעדים הלאומיים של ישראל
ביום שאחרי "חרבות ברזל", ישראל תשאף לשוב ולקדם את יחסיה עם שכנותיה ועם מדינות הסכמי אברהם. היבטים של היערכות לשינויי האקלים, המעסיקים את כל המדינות הללו, יהוו נקודת זינוק נוחה למאמצים הישראליים. זאת, מתוך הבנה כי קיימים יתרונות ברורים בהיערכות משותפת לאתגרים חוצי גבולות ומתוך הכרה ביתרונות הטכנולוגיים היחסיים של ישראל בתחום זה. יתר על כן, אפשר כי מצוקות משאבי הקיום, בפרט בתחומי המים והחקלאות, יאפשרו לציבורים במרחב לקבל את ה"כורח" שבשיתוף פעולה עם ישראל, וכך לייצר תהליך במסגרתו היחסים איתה הופכים דבר שבשגרה. אך לשם מעבר מדיבורים למעשים, ישראל תצטרך לעשות שימוש בכלים שהוצגו לעיל.
מכל האמור לעיל ניתן לגזור כי קידום "חוסן אקלימי אזורי" צריך להיות מוגדר כאחד מהיעדים הלאומיים, בתחום האקלים בפרט ובתפיסת המענה לאתגרי הביטחון הלאומי בכלל. ישראל צריכה לפתח תפיסה אסטרטגית ותוכנית סדורה לקידומה, שתכלול היערכות לאומית למיפוי האתגרים הישירים והעקיפים, מעקב אחר התפתחותם, התרעה על השתנות, התעצמות או התפתחויות חדשות, וגיבוש תהליך סדור למניעתם, ולמצער להתמודדות עמם. התוכנית צריכה לרתום שחקנים בינלאומיים לסיוע למדינות האזור (לבדן או בקואליציות), ולא להירתע מהכנסת היד לכיס והענקת כספי סיוע ממוקדים למדינות נזקקות במרחב, בדגש על בניית חוסן אקלימי.
לכאורה, התשובה הארגונית הינה "פשוטה" – יש להקים גוף לאומי מרכזי לסיוע חוץ (במודל USAID, אך במידות ישראליות). גוף כזה יתכלל את מרכיבי סיוע החוץ, ובתוכם פעולות הממוקדות בסיוע אקלימי אזורי. מוצע כי הוא ייבנה בתוך משרד ראש הממשלה לנוכח הצורך בראייה מתכללת, אך יינתן בו מקום בולט למשרד החוץ כגורם המקצועי האמון על פיתוח יחסי החוץ של ישראל, על אמנות בינלאומיות וכו'. כמו כן, הגוף יהווה גורם מכווין למאמצים של מש"ב.
מוצע כי יוגדרו שני יעדים משלימים:
1. קידום סיוע להיערכות לקראת אתגרים אקלימיים בתחומים שבהם נהנית ישראל מיתרונות ומניסיון, דוגמת ניהול משקי מים, היערכות לאסונות טבע, חקלאות מדברית ורפואה. בהקשר זה, לא נכון יהיה לקבוע מראש מיקוד גיאוגרפי, אלא לפרוס את רשתות הסיוע, ככל שהמשאבים יאפשרו, בין המדינות שיֵאותו לקבלן במזרח התיכון, אפריקה ובמידת מה אף בדרום-מערב אסיה.
2. קידום מנגנוני שיתוף פעולה וסיוע אזוריים.
כמובן שאין כל ציפייה שישראל "תישא על גבהּ" את האזור; בעיות האקלים של המזרח התיכון גדולות על מידותיה. עם זאת, חשוב גם להדגיש כי סיוע חוץ אינו פילנתרופיה מדינית גרידא – תועלותיו בהיבטים מדיניים, ביטחוניים ואפילו כלכליים, עשויות לעלות על ערך התקציב המושקע בתהליך.
מייסדי המדינה כתבו במגילת העצמאות: "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו".[28] מגילת העצמאות הציבה למעשה הציוני סולם ערכים גבוה וקראה לפעול לטובת קידמה אזורית; משבר האקלים הופך את הציווי הציוני בסיוע לשכנינו למרכיב חיוני במאמץ להצלת המרחב.
גיליון זה יצא לאור בשיתוף פעולה עם האגודה לפיתוח בינלאומי – ישראל (SID Israel)
סא"ל (מיל') תומר ברק הינו מומחה לגאופוליטיקה של המזרח התיכון ולזירה הבינלאומית. הוא עוסק רבות בהשלכות שינויי האקלים על היבטים של ביטחון לאומי ומודיעין, תוך מיקוד באזור המזרח התיכון ובהקרנות שינויי האקלים על הביטחון ועל יחסי החוץ של מדינת ישראל. תומר שירת 24 שנים בצה"ל, מרביתן בתחום המודיעין כקצין בכיר בחטיבת המחקר באמ"ן, אך גם בעולמות התכנון האסטרטגי והדיפלומטיה הצבאית. הוא בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה ותואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב.
(צילום: באדיבות המחבר)
הערות
[1] ראו למשל בסקרים הבאים:
“Arab Public Opinion about Israel’s War on Gaza – January 2024,” Arab Center Washington DC, 8 February 2024. https://arabcenterdc.org/resource/arab-public-opinion-about-israels-war-on-gaza/; Catherine Cleveland, David Pollock, “New Poll Sheds Light on Saudi Views of Israel-Hamas War,” Fikra Forum, Washington Institute for Near East Policy, 21 December 2023. https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/new-poll-sheds-light-saudi-views-israel-hamas-war#:~:text=According%20to%20responses%2C%20the%20Saudi,role%20of%20the%20broader%20Arab
[2] Intergovernmental Panel on Climate Change, Sixth Assessment Report, 20 March 2023. https://www.ipcc.ch/assessment-report/ar6/
[3] G. Zittis et al., “Climate change and weather extremes in the Eastern Mediterranean and Middle East,” Reviews of Geophysics, 60:3, 2022. https://doi.org/10.1029/2021RG000762; Tackling the effects of climate change on health in the Mediterranean and surrounding regions, Including assessments from countries in the Middle East, North Africa and the Balkans, Summary of a workshop held in May 2021, Stockholm: European Academies’ Science Advisory Council, May 2021. https://easac.eu/publications/details/tackling-the-effects-of-climate-change-on-health-in-the-mediterranean-and-surrounding-regions; Frederic Wehrey and Ninar Fawal, “Cascading Climate Effects in the Middle East and North Africa: Adapting Through Inclusive Governance,” Carnegie Endowment, February 2022. https://carnegieendowment.org/research/2022/02/cascading-climate-effects-in-the-middle-east-and-north-africa-adapting-through-inclusive-governance?lang=en
[4] פגיעות אקלימית הינו מושג המשלב בין עוצמת הסיכון האקלימי הישיר לבין יכולת ההתמודדות של המדינה עם האתגר.
[5] ראו למשל אצל:
Frederic Wehrey et al., “Climate Change and Vulnerability in the Middle East,” Carnegie Endowment, July 2023. https://carnegieendowment.org/posts/2023/07/climate-change-and-vulnerability-in-the-middle-east?lang=en
[6] ראו למשל אצל: ויקטור ישראל, "שינוי האקלים ומעמדה הגיאופוליטי של ישראל", בתוך: קובי מיכאל, אלון טל ושות' (עורכים), סביבה אקלים וביטחון לאומי: חזית חדשה לישראל, מזכר 209, תל אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי, עמ' 112-103.
[7] ראו למשל אצל: יהודה טרואן, השפעתם של שינויי האקלים על הביטחון הלאומי: היערכות מערכות הביטחון בישראל ובמדינות נבחרות, ירושלים: מרכז המידע והמחקר של הכנסת, יוני 2021.
[8] “COP27 Reaches Breakthrough Agreement on New ‘Loss and Damage’ Fund for Vulnerable Countries”, Press Release, United Nations Climate Change, 20 November 2022. https://unfccc.int/news/cop27-reaches-breakthrough-agreement-on-new-loss-and-damage-fund-for-vulnerable-countries
[9] ראו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:
Official Development Assistance (ODA) From Israel, 2021, Publication no. 1881, Jerusalem: Central Bureau of Statistics, December 2022. https://www.cbs.gov.il/en/publications/pages/2022/oda21-e.aspx
[10] The White House, Readout of Vice President Harris’s Meeting with President Isaac Herzog of Israel, 20 July 2023. https://www.whitehouse.gov/briefing-room/statements-releases/2023/07/20/readout-of-vice-president-harriss-meeting-with-president-isaac-herzog-of-israel/
[11] אייל דרור, לחבק את האויב: סיפורה של מנהלת שכנות טובה, תל אביב: משרד הביטחון, 2023.
[12] אדפטציה - הסתגלות - Adaptation: אסטרטגיה להתמודדות עם שינויי האקלים שבבסיסהּ ההבנה ששינויי האקלים כבר החלו ויתעצמו בעתיד. מסיבה זו, יש להיערך אליהם ולהסתגל לשינויים כדי לצמצם את השלכותיהם, לדוגמה באמצעות חקלאות עמידת בצורת, הבטחת מקורות מים מספקים, תכנון עירוני מותאם לאקלים המשתנה, מניעת הצפות ושיטפונות והגנה יזומה על יערות מפני שריפות. הסכמים בינלאומיים בתחומי האקלים קובעים כי כל מדינה בעולם נדרשת להכין תכנית הסתגלות לאומית.
מיטיגציה - איפחות - Mitigation: אסטרטגיות עיקרית להתמודדות עם שינויי האקלים, שנועדה להפחית פליטת גזי חממה (פחמן דו-חמצני, מתאן ועוד) באמצעות הפסקת השימוש בדלקי מאובנים, מעבר לאנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית וספיחת פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה באמצעים טבעיים, כמו ייעור, או מכאניים, כמו לכידת פחמן. עיקר השיח וריכוז המאמץ הבינלאומי עוסק כיום בתהליכים לקידום מיטיגציה על מנת למתן את תרחישי השינוי האקלימי העתידי.
[13] שירה עפרון, קים נח ונועה שוסטרמן, רצועת עזה ומשבר האקלים, תל אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי, 12 במאי 2022. https://www.inss.org.il/he/publication/gaza-climate/
[14] דוגמה אחת היא פעילותו של ארגון EcoPeace Middle East בתחום המים ברצועת עזה, שעוזר לחבר תקציבי סיוע של מדינות (בעיקר אירופה וארה"ב) לפרויקטים ברצועה בתחומי שפכים, טיהור מים ועוד. ראו: https://ecopeaceme.org/water-resilience/
דוגמה נוספת היא פעילותו של מכון הערבה בתחומים דומים. ראו: https://arava.org/he/off-grid-wastewater-treatment-gaza-abaasan-al-kabira-hebrew/
[15] על גישת מערכת הביטחון הישראלית בכלל, ומדיניות מתאם הפעולות בשטחים בפרט, נמתחה ביקורת רבה לאורך השנים כמי שאינם מאפשרים טיפול אפקטיבי בתשתיות המים והחשמל ברצועה. ברם, נראה כי בשנים האחרונות חל שינוי בגישה זו וקיימת נכונות גוברת לאפשר טיפול בתשתיות הקיום במרחב, מתוך הבנה שההשפעות חוצות גבול. ראו למשל עמדת המתפ"ש: מתן צורי, "מתקן ביוב בעזה קרס, בישראל חוששים מאסון סביבתי", YNET, בתאריך 11 בספטמבר 2023. https://www.ynet.co.il/environment-science/article/bks8ussa3
[16] על הפרויקט ראו למשל אצל:
Tomer Barak, “Israel-Jordan-UAE infrastructure deal highlights converging interests - opinion”, The Jerusalem Post, 4 January 2022. https://www.jpost.com/opinion/article-691544
[17] Saud Al-Sharafat, “The Impact of the War in Gaza on Israel-Jordan Cooperation”, Fikra Forum, The Washington Institute for Near East Policy, 31 January 2024. https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/impact-war-gaza-israel-jordan-cooperation
[18] לסקירות רחבות על יחסי ישראל-אפריקה, ראו:
Yotam Gidron, Israel In Africa: Security, Migration, Interstate Politics. London: Zed Books LTD, 2020; Zach Levey, Israel In Africa, 1956-1976, Dordrecht: Martinus Nijhoff, 2012; Arye Oded, Africa and Israel: A Unique Case In Israeli Foreign Relations, Elstree: Vallentine Mitchell, 2018.
[19] “COP27 Reaches Breakthrough Agreement.”
[20] למשל ראו: שי שול, "בית חולים שדה של חיל הרפואה - מענה רפואי הומניטרי בשירות הדיפלומטיה הצבאית", בין הקטבים, גיליון 25-24, מארס 2020. (קישור)
[21] על מש"ב ניתן לקרוא: https://www.gov.il/he/departments/general/mashav_mfa
[22] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "ישראל במספרים ערב ראש השנה תשפ"ד: נתונים נבחרים מהלוחות השנתיים 2023", ספטמבר 2023. https://www.cbs.gov.il/he/mediarelease/DocLib/2023/298/11_23_298b.pdf
[23] CBO, Official Development Assistance (ODA) From Israel, 2021.
יצויין כי מדובר בהיקפי סיוע נמוכים גם ביחס למדינות העולם: בשנת 2019, ממוצע הסיוע באחוז בתמ"ג של מדינות ה-OECD החברות בקרן הסיוע והפיתוח (Development Assistance Committee) עמד על 0.38%; בקרב מדינות שאינן חברות ב-DAC הנתון היה 0.34%.
[24] מים מוּשָבִים: מי קולחין (שפכים שטופלו וטוהרו) שעברו החדרה לאקוויפר והפקה מחדש. המים המושבים הם באיכות גבוהה מאד ומותרים בשימוש חקלאי. ראו פורטל מים-נט: https://www.maimnet.co.il/מילון-מים/
[25] השחיתות בגופים בינלאומיים ידועה ומוכרת, אולם אף על פי כן זהו ניצול יעיל יותר מאשר העברה ישירות לממשלות הנתמכות. מומחים במשרד החוץ יידעו מה הערוץ הנכון יותר גם מבחינת יעילות וגם מבחינת יתרונות מדיניים נוספים שניתן להפיק.
[26] ראו למשל: שירה עפרון ובר רפפורט, "פורום אזורי במזרח התיכון להתמודדות עם שינויי אקלים", מכון מתווים, אפריל 2023. (קישור); וכן: סא"ל ת' וסמ"ר ע', "השפעות שינויי האקלים על עוגני תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל", מודיעין הלכה ומעשה, גיליון 5, 2020, עמ' 163-147. (קישור)
[27] קיימים מספר פורומים אזוריים בהם ישראל שותפה שיכולים להוות מודל (גם אם לא מדויק) לפיתוח פורום אקלים אזורי. דוגמה בולטת למשל היא פורום הגז של מזרח הים התיכון (EMGF - East Mediterranean Gas Forum), המהווה כר לשיתופי פעולה בתחום פיתוח משאבי גז המחצבים. בפורום שותפה ישראל לצד מצרים, ירדן, קפריסין, יוון ומדינות נוספות.
留言