שנה של מלחמה חשפה תכנון אזרחי וצבאי לקוי, היערכות מוגבלת לתרחישי קיצון של סגר ימי וזרוע ים שאינה ממצה את יכולותיה. ישראל זקוקה לאסטרטגיה ימית חדשה ומעודכנת, שתותאם לאתגרים החדשים בזירה זו – בהפעלת נמליה וצי ספינותיה, באבטחת שרשראות אספקה ימיות, בתפיסת ההפעלה של זרוע הים שלה, ובהתנהלותה מול מדינות האזור והמעצמות המעורבות בו | ניתוח עומק
ספינת טילים של חיל הים בתרגיל ליד אסדת גז, אפריל 2023 | צילום: אתר דובר צה"ל (לפי כללי השימוש הוגן)
מלחמת "חרבות ברזל" הציבה בפני ישראל שלושה אתגרים עיקריים במרחב הימי: הגנה על גבולותיה הימיים; שמירה על חופש השיט אל ישראל וממנה, לרבות פעילות הנמלים העיקריים שלה; והגנה על המתקנים האסטרטגיים במרחב הימי שלה והבטחת הפעלתם הרציפה. בחינת התפקוד של המדינה ורשויותיה בשנה החולפת מעלה שורה של ליקויים בכל שלוש המשימות הללו.
בבוקר 7 באוקטובר כשלה ישראל באבטחת גבולה הימי הדרומי, וחוליות קומנדו ימי של חמאס הצליחו לנחות בחוף זיקים ולרצוח אזרחים וחיילים רבים. בהמשך המלחמה, נתיבי השיט אל ישראל בים אדום נחסמו בפני אוניות סוחר שהיו בדרכן אל ישראל וממנה, והאיום האווירי על נמליה פגע בסחר הימי של המדינה. כמו כן, הפקת הגז מאסדת "תמר" הופסקה בצורה יזומה על ידי מערכת הביטחון למשך חודש מפתיחת המלחמה, וזאת חרף המשאבים הרבים שהושקעו בהגנה על אסדות הגז.
מאמר זה יתאר תחילה את המציאות בזירה הימית במהלך המלחמה וידון בליקויים שנחשפו. תובנות ראשוניות מצביעות על כך שישראל חסרה כיום מדיניות ואסטרטגיה ימית רבתי (Maritime Strategy), שתענה על השינויים הגאופוליטיים והגאוכלכליים המתחוללים באזור, לרבות השינויים באופי הלוחמה הימית בת זמננו.[1] המדיניות והאסטרטגיה צריכים להסדיר את עבודת המשק הישראלי בשעת חירום בכל הקשור לאספקה ימית של סחורות חיוניות באמצעות כלי שיט שבשליטת המדינה, לבחון נתיבי סחר חלופיים שיאפשרו להתמודד לאורך זמן עם סגרים ימיים, ולהגדיר את תפקידי זרוע הים ותפיסת הפעלתו. בנוסף, אם וכאשר יימצאו מרבצי גז נוספים במימיה של ישראל, יהיה עליה לגבש תוכנית לצמצום תוחלת הנזק של אסדות ההפקה החדשות ותשתית הובלת הגז שלהן, לרבות בנוגע למיקום הקמתן, כך שאספקת הגז להפעלת תחנות הכוח ולתעשיות חיוניות תימשך גם במתארי ספיגה קשים.
בהיבט הגאופוליטי, מלחמת "חרבות ברזל" ערערה את יחסי הכוחות במזרח התיכון בין גורמי הסטטוס קוו – ארה"ב ושותפותיה, דוגמת ישראל, מצרים וסעודיה – לגורמים רוויזיוניסטים ובראשם איראן, הנהנית מתמיכת סין ורוסיה. ארה"ב, המעצמה החזקה באזור זה עשורים, אינה מצליחה להגן על האינטרסים שלה – חופש השיט ואבטחת נתיבי השיט, קידום תהליך נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, השקת המסדרון הימי הכלכלי (IMEC) ועוד.
ישראל תיאלץ להתמודד בשנים הקרובות עם מצב חדש ומאתגר, שבו אירועים כמו אלה שהתרחשו בים האדום ומפרץ עדן עלולים "לגלוש" לים התיכון.
השלכות המלחמה בזירה הימית על הכלכלה הגלובלית והישראלית
בשנים 2024-2020 אותגרו שרשראות האספקה בעולם ובישראל על ידי שלושה אירועים משמעותיים: מגפת הקורונה, המלחמה בין רוסיה ואוקראינה וכעת מלחמת "חרבות ברזל", שבה הצליחו החות'ים בתימן להטיל סגר ימי בדרום הים האדום על השיט מישראל ואליה. סגר זה התבטא בירידה חדה בנפח התעבורה הימית דרך תעלת סואץ, המקצרת באופן משמעותי את מסען של ספינות המפליגות מאסיה לאירופה ולהיפך.
עד הטלת הסגר עברו בתעלת סואץ כ-12% מהיקף הסחר העולמי, כ-25% מכלל תעבורת המכולות, 12% מהדלק המשונע בים, שמונה אחוזים מהגז הטבעי הנוזלי (LNG) המשונע בים ושמונה אחוזים מהמסחר בתבואה וגרעינים. שיבוש חופש השיט בים האדום חשף את פגיעותה של שרשרת האספקה הגלובלית לאיומים ביטחוניים במרחב הימי.[2]
האיום על נמלי הים – והסיכון למשק
ארגון הסחר העולמי (World Trade Organization – WTO) מצא באחרונה כי ההשפעה של התקפות החות'ים בים האדום עשויה להיות פחות דרמטית מההערכות הראשוניות.[3] עם זאת, השפעת האירועים במרחב הימי על כלכלת ישראל – שמוגדרת כ"כלכלת אי" – היא ניכרת.[4]
99% ממטעני סחר החוץ של ישראל עוברים דרך נמלי הים שלה, המהווים את השער העיקרי לסחר החוץ הישראלי ומשקפים את הפעילות הכלכלית של המשק שלה.[5] נמלים אלה משמשים את המגזר הציבורי והפרטי לשינוע מטענים – ממטענים ביטחוניים ועד למוצרי צריכה. איור 1 מציג את כלל תנועת מטענים באלפי טונות בנמלי ישראל בשנים 2023-2020. ניתן להבחין בירידה בתנועת המטענים כבר ברבעון האחרון של שנת 2023 בנמל אשדוד כתוצאה מהמלחמה.
איור 1: סה"כ תנועת מטענים באלפי טונות בנמלי ישראל, 2023-2020 (מקור: שנתון סטטיסטי ספנות ונמלים – שנת 2023, חיפה: רשות הספנות והנמלים – אגף כלכלה וקשרי חוץ, יוני 2024, עמ' 100. בהתאם לכללי השימוש ההוגן)
נמל אילת הוא הנמל שנפגע בצורה הקשה ביותר במלחמה: בין הרבעון השלישי של 2023 לרבעון הראשון של 2024 הצטמקה כמות המטענים שהגיעו אליו בכמעט 60 אחוז. מצב זה אינו צפוי להשתנות בקרוב.[6] בתחילת הלחימה בעזה אמנם הופנו אוניות שיועדו לנמל הדלק באשקלון לעבור דרך תעלת סואץ ולפרוק את מטענן בנמל קצא"א באילת, אך לאחר שגם אילת הפכה להיות יעד לתקיפות החות'ים וכוחות מיליציה עיראקיים, והאיום על נמל הנפט באשקלון הוסר, הופסק מהלך זה.
נמל אשדוד סבל בשבועות הראשונים של המלחמה מירי רקטות מרצועת עזה וחלק מהאוניות שיועדו אליו הונחו לפרוק את מטענן בנמל חיפה. במקביל, חלה עלייה בגובה הפרמיות לסיכוני מלחמה לאוניות שפקדו את נמלי אשדוד וחיפה, דבר שהביא לכך שאוניות שהיו בדרכן לישראל כשבבטנן תבואות, חיטה וסויה ביטלו את החוזים, תוך הסתמכות על סעיף של "כוח עליון".[7]
סין, שהאינטרסים שלה במלחמה מתלכדים עם אלה של אויבי ישראל, מבקרת אותה באופן קבוע ובינואר 2024 אף השעתה את המשלוחים הימיים לישראל
אך היו גם מניעים גאופוליטיים להפסקת קווי הספנות לישראל. סין, כמדינה רוויזיוניסטית, מצאה שהאינטרסים שלה במלחמה מתלכדים עם אלה של אויבי ישראל – איראן והחות'ים. משכך, בזירה הבינלאומית, בייג'ינג לא החמיצה הזדמנות לבקר את ישראל על מהלכיה וביטאה זאת גם בהצבעות במועצת הביטחון של האו"ם.
מבחינה מעשית, חברת הספנות הסינית קוסקו (COSCO) הודיעה בינואר 2024 כי היא מצטרפת לחברת הבת שלה, OOCL, ומשעה את המשלוחים הימיים לישראל.[8] לפני הפסקת המשלוחים לישראל הפעילה החברה שירות שבועי להובלת מכולות לנמל המפרץ בחיפה – שבעצמו מופעל על ידי חברת הבת של קבוצת הנמל, שנגחאי הבינלאומית (SIPG).
למתבונן מהצד התנהלותה של סין נראית כדָבָר וְהִיפּוּכוֹ: מצד אחד "יוזמת החגורה והדרך" (BRI) מחייבת אותה להיות שחקן בעל אינטרסים חשובים ונוכחות בים האדום (לרבות בסיס ימי בג'יבוטי), כשבפועל היא מקפידה שלא לקחת חלק במאמצים הבינלאומיים לפתרון המשבר בזירה זו. אך לפי ההיגיון הסיני, אם הקואליציה הימית הבינלאומית תשיג את מטרתה, היא תיהנה מכך מבלי שנאלצה להתעמת עם החות'ים – וכל עוד הדבר אינו קורה, ממילא יש לבייג'ינג הסכם הבנות עמם, המאפשר לאוניות סוחר סיניות להפליג בביטחה בים האדום.[9]
ליקוי מאורות: היבטי אנרגיה ב"חרבות ברזל"
"חרבות ברזל" חשפה גם את הקשר בין הביטחון האנרגטי של ישראל למצב הגאופוליטי. כ-70% מהחשמל בישראל מיוצר באמצעות גז טבעי המופק מהמאגרים הנמצאים במרחב הימי של ישראל.[10] מערכת הביטחון השקיעה בשנים האחרונות יותר משלושה מיליארד שקל במערך ההגנה עליהן: כ-1.7 מיליארד שקל הושקעו ברכישת ארבע ספינות מדגם סער-6, ו-1.5 מיליארד שקל ברכישת מערכות יירוט ("כיפת ברזל ימית"), לוחמה אלקטרונית ועוד.[11]
מטרת השקעות אלו היא להבטיח שזרוע הים תוכל להגן על המתקנים האסטרטגיים של ישראל ולהבטיח את הפעלתם הרציפה. אך עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", לנוכח האיום על אסדת ההפקה "תמר" (המשמשת כמקור העיקרי לייצור חשמל בישראל), הנחתה מערכת הביטחון להפסיק זמנית את אספקת הגז הטבעי מהמאגר, ורק ב-9 בנובמבר 2023 התקבל אישור לחדש אותה.[12]
איור 2 – מיקום אסדות הפקת הגז של ישראל במרחב (איור: נוגה יוסלביץ', המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית)
הקשיים בהגנה על אסדות ההפקה הציפו שוב את המחלוקות על מיקומן של אסדות הפקת הגז של ישראל.[13] ההחלטה לקרב את אסדת ההפקה של שדה לוויתן למרחק עשרה ק"מ ממערב לחוף דור-הבונים (איור 2) הובילה למאבק אזרחי להרחקתה לעומק הים, אשר נכשל.[14] בתהליך קביעת המיקום האופטימאלי של יתר אסדות ההפקה, בו היו מעורבים משרד האנרגיה ומשרד הביטחון, לא בוצעה עבודת ניתוח מערכתית תוך התחשבות מספקת בכלל המרכיבים – הן בהיבטים הביטחוניים והן בהיבטי ההשפעה על הסביבה.[15] כך הוקמו אסדות ההפקה של "כריש" ו"תמר" בקרבת הגבולות עם לבנון ורצועת עזה, בהתאמה – ומיקומן מבטיח כי הן ימשיכו להיות חשופות לתקיפה וישיתו על ישראל עלויות אבטחה כבדות.
חוקרי המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, בראשו עומד מחבר מאמר זה, תמכו בשיחות שהתנהלו בשנים האחרונות על תיחום הגבול הימי בין ישראל ללבנון.[16] עם זאת, הקפדנו להדגיש כי "אם ייחתם הסכם – [יש] להחשיב את שדה כריש לאחד מיעדי התקיפה המועדפים עליו [חיזבאללה] אם יידרש לכך".[17] ניתן לשער כי קיימות הבנות במשתמע בין ישראל וחיזבאללה שבגללן נמנע האחרון עד כה מלתקוף עד כה את "כריש", אך אלה עלולות להיות מוּפַרות ככל שהמערכה בין הצדדים תסלים.
שליטתה של אנקרה במֵצַרים הטורקיים ובמסוף הימי בשיאן תאפשר לה לפגוע באספקת הדלק המגיעה לישראל, אם וכאשר תחליט על כך
ב-2023 פרסם משרד האנרגיה מכרז לחיפוש מאגרי גז חדשים בשטח הימי של ישראל.[18] לאור לקחי המלחמה, ראוי ששיקולי ביטחון יכתיבו את מיקומן של אסדות ההפקה, אם וכאשר יימצאו שדות גז חדשים.
דלקים
בניגוד למשאב הגז המופק משדות הנמצאים במימיה, מדינת ישראל תלויה לחלוטין בייבוא דלקים שונים. שיקולים גאופוליטיים וגאוכלכליים הביאו בשנים האחרונות לכך שישראל נסמכת על הנפט האזרי והקזחי, שמספק כיום את מרבית צרכיה. קזחסטאן מספקת 40% מהנפט המיובא לישראל, שעובר דרך נמלים בים השחור הנשלטים על ידי רוסיה ומשונע במכליות דרך המֵצַרים הטורקיים. אזרבייג'אן מספקת מעט יותר מ־20% מהנפט המיובא דרך צינור באקו-טביליסי-שיאן (Baku-Tbilisi-Ceyhan – BTC), המסתיים במסוף ימי בשיאן שבדרום טורקיה.
על רקע התנגדותה למלחמה, באפריל 2024 החריפה טורקיה את צעדיה נגד ישראל ואסרה על יצוא של 54 פריטים אליה. שליטתה של אנקרה במֵצַרים ובמסוף הימי תאפשר לה – אם וכאשר תחליט על כך – לפגוע באספקת הדלק המגיעה לישראל.[19]
היבט נוסף בתחום האנרגיה הוא מיקומם של נמלי האנרגיה באילת ואשקלון ואתרי אחסון הדלק הנפרק בהם. כאמור, בתחילת המלחמה המליצו במנהל הדלק לאפשר לכל אונייה שמיועדת לפרוק נפט גולמי למשק הישראלי לעבור דרך תעלת סואץ ולהיכנס לנמל אילת. עם זאת, החות'ים וכוחות מיליציה עיראקיים הצליחו לשגר טילים וכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם) לכיוון הנמל. אף שחלקם הגדול יורט, אחד מהם הצליח לפגוע בתוך בסיס חיל הים באילת.[20] מסיבה זאת, נראה כי הפיכת נמל אילת לנמל לשעת חירום לקליטת נפט גולמי איננה פתרון מעשי.
זרוע הים כמרכיב אסטרטגי ב"חרבות ברזל"
זרוע הים אמונה על בניית הכוח הימי של צה"ל ועל הפעלתו, במשימות הגנה והתקפה בקרבת המדינה ובמים רחוקים.[21] כמו גופים רבים אחרים בצה"ל, גם היא כשלה ב-7 באוקטובר בתפקידה, לאחר שחוליות קומנדו ימי של חמאס הצליחו לנחות בחוף זיקים ולרצוח אזרחים וחיילים רבים. מאז, במשימותיה ההתקפיות תומכות ספינות הזרוע בפעילות צה"ל ברצועת עזה. שייטת 13, יחידת הקומנדו הימי של זרוע הים, הופעלה במהלך המלחמה בעיקר כיחידת קומנדו יבשתית במסגרת התמרון הקרקעי.[22]
הבטחת חופש השיט לישראל וממנה
זרוע הים לא אותגרה במהלך "חרבות ברזל" בים התיכון, אך השיט מישראל בדרום הים האדום ובמפרץ עדן, דרכו עובר חלק ניכר מהסחר הימי של ישראל (איורים 3 ו-4), הופסק לחלוטין מסוף נובמבר 2023. כפי שנסקר לעיל, הדבר מוביל לפגיעה בכלכלה העולמית, אך במיוחד בכלכלת ישראל. עם זאת, תפקידה של הזרוע בהתמודדות עם הבעיה הזו נותר מינורי עד היום.
איור 3: יבוא מכולות מלאות לנמלי הים של ישראל ב-2023 (מקור: שנתון סטטיסטי ספנות ונמלים - שנת 2023, עמ' 60)
איור 4: יצוא מכולות מלאות מנמלי ישראל ב-2023 (מקור: שנתון סטטיסטי ספנות ונמלים - שנת 2023, עמ' 61)
אירועי השנה החולפת המחישו את חשיבותם האסטרטרגית המכרעת של אזורי החופים, אף שהם מהווים בקושי כ-16% מהמרחב הימי הגלובלי. זאת, כיוון שהמוצא והיעדים של הסחר העולמי מתבצעים באזורים אלה ובנקודות המַשנק (Choke Points) המחברים אותם לים הפתוח. עליית הכלכלות המתעוררות והשינויים בדפוסי הסחר העולמיים, במרכזי הייצור ובהתנהגות הצרכנים, השפיעו יחד על תנועת הסחר העולמי ועל חשיבותן האסטרטגית של נקודות מַשנק מסוימות, שמעולם לא היו מרכזיות כפי שהן היום. בהתאם, חשיבותה של משימת אבטחתם של נתיבי השיט (Secure sea lines of communications) גברה מאוד בתקופתנו.
החות'ים בתימן, בתמיכת פטרוניהם האיראנים, מנצלים מציאות חדשה זאת בהצלחה מרובה מאז נובמבר 2023, עת הטילו סגר ימי (Blockade/Sea Denial) על שיט מסחרי בדרום הים האדום באמצעות ירי טילי קרקע-ים לעבר ספינות השטות בו. התמיכה של האיראנים בשלוּחיהם החות'ים מתבטאת באספקת אמצעי לחימה לפגיעה בכלי שיט העוברים במפרץ עדן ובדרום הים האדום, ובאמצעות העברת נתונים על תנועת ספינות באזורים אלה.
המציאות בים האדום בשנה החולפת מדגימה את עלייתה של לוחמה ימית א-סימטרית (Asymmetrical warfare), באמצעותה יכול שחקן חלש לאיים על יריבים חזקים בהרבה, וממחישה כיצד שחקן לא-מדינתי יכול לפגוע בעיקרון חופש השיט (Freedom of Navigation), המעוגן במשפט הים הבינלאומי, ולגרום נזק למדינות רבות.
הצלחתם של החות'ים בשיבוש השיט בים האדום מדגימה כיצד שחקן לא-מדינתי, הנלחם לוחמה ימית א-סימטרית, מסוגל לפגוע בעיקרון חופש השיט ובכלכלה הגלובלית
אף שהפגיעה בחופש השיט מזיקה לכלכלת ישראל וההגנה עליו היא אחת ממשימותיה, לזרוע הים לא יועד תפקיד משמעותי בפתרון בעיה אסטרטגית זאת במהלך "חרבות ברזל". תחת זאת, ישראל בחרה לטעון שהסגר הוא בעיה בינלאומית וכי על פי הסכם הביניים בין ישראל למצרים ("סיני 2") מ-1975, ארה"ב מחויבת לאפשר חופש שיט בים האדום ובמיצרי באב אל-מנדב.[23]
בהתאם לכך, המדינה תמכה בהקמת כוח משימה רב-לאומי בראשות ארה"ב (מבצע "שומר השגשוג", "Prosperity Guardian") שייקח על עצמו תפקיד זה, אך מבלי שהיא עצמה תשתתף בו.[24] ישראל קיוותה בשעתו שצעד זה יסייע לשותפות של ארה"ב באזור להצטרף לכוח המשימה הבינלאומי, אך היא התבדתה. מצרים – למרות הפסדי הכנסות ברורים בתעלת סואץ – הייתה זהירה בהצהרותיה נגד החות'ים בשל קרבתה לשני הסכסוכים (בעזה ותימן), במחשבה שיש לה יותר מה להפסיד מאשר להרוויח בהצטרפות לקואליציה הזו. סעודיה, שנפגעת פחות מהפעילות החות'ים בים האדום אך הסיכון שלהם על ביטחונה גדול יותר, נמנעה גם כן.
מבצע "שומר השגשוג", שהושק בסוף דצמבר 2023, הוא כוח ימי בהובלת ארה"ב ובריטניה הפועל לצד כוח ימי של האיחוד האירופי (Operation Aspides). יחד הם ממלאים משימות שיטור להגנה על עקרון חופש השיט ולאבטחת השיט המסחרי בדרום הים האדום ומפרץ עדן.
בנוסף ליירוט חלק מהטילים ששיגרו החות'ים לעבר אוניות סוחר, תוקף כוח "שומר השגשוג" אתרי שיגור שלהם בחופי תימן. שני כוחות משימה אלה גם לוקחים חלק בהגנה על ישראל ואף יירטו טילים וכטב"מים ששיגרו איראן ושלוחיה בלילה שבין 13 ל-14 באפריל 2024. למותר לציין שההגנה לה זכתה ישראל נובעת מהשתייכותה לכוחות הסטטוס קוו באזור, ואל לה לשכוח זאת.
אך חרף הנוכחות הבינלאומית המסיבית, קרוב לשנה מאז החלה, השיט בים האדום רחוק מלהיות נטול סיכונים.[25] עדות לכך ניתן לראות בירידה החדה במספר האוניות שעברו בתעלת סואץ בחודש מאי 2024 (1,111 אוניות), בהשוואה לאלו שעברו בה באותו חודש אשתקד (2,396).[26]
חרף האיומים הרבים במרחב הימי הקרוב לה, ישראל כאמור אינה מפעילה את זרוע הים שלה למשימות הללו. כך, למשל, אף שאוניית הביון האיראנית Behsad התמקמה בדרום הים האדום והעבירה לחות'ים נתונים על תנועת אוניות סוחר עד אפריל 2024,[27] ישראל בחרה שלא לפגוע בה – ייתכן מחשש להסלמת העימות לעבר התלקחות אזורית.[28]
הגנה על שטח המדינה וריבונותה
בתחום ההגנה, לצד משימות ביטחון שוטף (בט"ש), זרוע הים מפעילה במפרץ אילת בין היתר ספינות סער-6, שלוקחות חלק במערך ההגנה והיירוט של ישראל נגד טילים וכטב"מים שמשוגרים לעבר אילת. אך קיימות השגות משמעותיות לגבי משימה זו – הן מבחינת הסיכון של הפעלת כלי שיט גדול של החיל במימיו המוגבלים של צפון מפרץ אילת (לקח מהפגיעה בספינה "אח"י חנית" במלחמת לבנון השנייה ב-2006), והן בהיבט העדיפות שיש להקצות למערכת "כיפה ימית" למשימה של אבטחת תשתיות האנרגיה של ישראל בים התיכון.[29]
פעילות התקפית
ב-20 ביולי 2024 תקפו מטוסי חיל האוויר תשתיות אזרחיות וצבאיות בנמל אל-חודיידה בתימן, בתגובה לפגיעת כטב"ם ששוגר על ידי החות'ים בתל אביב.[30] בשנים האחרונות הביעו מפקדי חיל הים במספר הזדמנויות את רצונם שהחיל ישתלב בביצוע משימות מסוג זה, במיוחד כשמדובר במטרת תשתית השוכנת לחוף הים.[31] כדי לבצע תפקיד זה, החיל חייב ולהצטייד ב"נשק מנגד" (Long-range missiles), שיאפשר לו לתקוף מטרות בחוף מבלי לסכן את ספינותיו – יכולת שבעבר החיל אמר שיש בה צורך, אך כיום לא קיימת ברשותו.[32] עם זאת, החיל לא יזם או נטל חלק גם במשימות התקפיות אשר נמצאות בתחום הפעילות הרגיל שלו.
יחידת הקומנדו הימי (שייטת 13) פעלה עד כה במהלך המלחמה בעיקר במסגרת התמרון הקרקעי. היא ניצבה בחזית הלחימה ופעלה בשטח בנוי, בתת-קרקע ובמבצעים מיוחדים לאיתור וחילוץ חטופים והשבת גופות. יכולתה של היחידה להשתנות מיחידת קומנדו ימית ליחידה יבשתית מתמרנת ממַמֵש את אחד מעקרונות הלוחמה הזעירה – יכולת ההתאמה לזירה המשתנה.
השתלטות שייטת 13 על מוצב "סופה" ב-7 באוקטובר | מקור: עדכוני צה"ל, יוטיוב
עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבשנה החולפת התמקדה היחידה באופן כמעט בלעדי בפעילות קרקעית. היא אומנם פעלה בתחילת המלחמה בים ומהים, אך בצורה מצומצמת ומוגבלת, ופעילותה לא התאפיינה בחדשנות או ביצירת דפוסי עבודה המתאימים למצב. הדבר עומד בסתירה למורכבותה וגודלה של הזירה ימית במלחמת "חרבות ברזל", המשתרעת מהים התיכון ועד הים הערבי.
היעדרותו של הקומנדו הימי מהזירה הימית במלחמה הביאה לכך שמערכת הביטחון לרוב נמנעה מלמצות את התווך הזה בהיבט של לוחמה זעירה. זרוע הים, מצִדה, ויתרה על יכולות הקומנדו הימי בים והניחה לשייטת 13 לעסוק בלחימה יבשתית, שאותה גם יחידות צה"ליות אחרות יכולות לבצע. הקומנדו הימי לא דחף לביצוע מבצעים ימיים, שהוא היחיד שיכול לבצע. כך, באופן תקדימי, נותרה זירת הלוחמה הזעירה הימית ב"חרבות ברזל" ריקה, מבלי שמישהו בחן את התופעה ומשמעויותיה.
לסיכום: זרוע הים לא רק כשלה במניעת 7 באוקטובר, אלא תפקידה הוגבל בשנה החולפת לתמיכה מהים במהלך ההתקפי של צה"ל בעזה, להגנה על אסדות הגז של ישראל ולהשתתפותה של יחידת העילית שלה בלחימה ברצועה. מקבלי ההחלטות נמנעו מלשלב את הזרוע במשימות שהיא התיימרה בעבר לבצע, כגון אבטחת חופש השיט אל ישראל וממנה בים האדום ותקיפה ופשיטה מהים על מטרות יבשתיות בזירות רחוקות. אם כן, במלחמה זו היא אינה משמשת כזרוע אסטרטגית שתפקידה להבטיח את השיט אל ישראל וממנה, ומשימות שהיו צריכות להיעשות על ידה מבוצעות בפועל על ידי כוחות אחרים – חיל האוויר וציים מערביים.
הדרך להשגת ביטחון ימי – מסקנות והמלצות
מלחמת "חרבות ברזל" הדגישה בפני ישראל את פגיעותה בתחום הסחר הימי ואת הצורך האקוטי שלה בגיבוש אסטרטגיה לכל אחת מהזירות הימיות. היא חשפה ליקויים בתפיסת ההגנה על אתרי אנרגיה אסטרטגיים ובהפעלת זרוע הים. פרק זה יציע שורת צעדים והמלצות לחיזוק הביטחון הימי של ישראל – בנוגע לתפיסת ההפעלה של הזרוע וכן בתחום הלא-צבאי.
המלצות אסטרטגיות ואופרטיביות לזרוע הים
בזירת הים האדום, על ישראל לקבוע כי אחת ממטרות המלחמה היא השבת חופש השיט אל ישראל וממנה. אך לא די בכך: יש לצאת מנקודת הנחה כי אזור הים האדום ומפרץ עדן ימשיכו להיות בלתי יציבים ומסוכנים, וזרוע הים תידרש לאבטח את השיט לאוניות המפליגות לישראל וממנה. משימות אלה יצריכו תיאום מדיני עם ארה"ב ושותפות נוספות, לצד הידוק שיתוף הפעולה עם הצי החמישי האמריקאי וכוחות ימיים אחרים הפועלים באזור, גם לאחר שכוחות המשימה הייעודיים יסיימו את תפקידם.
בנוסף, היות שבעת האחרונה מאותתת איראן על כוונתה להרחיב את פעילותה גם לים התיכון,[33] יש לקחת בחשבון שזרוע הים של ישראל תידרש לבצע את משימת אבטחת השיט בשתי הזירות. מצב זה יחייב להגדיל את מספר כלי השיט שברשותה, אך לצד צעד זה דרוש גם תהליך להתאמת האסטרטגיה הימית, תפיסת ההפעלה ואמצעי הלחימה לתמורות בזירה הימית שנסקרו לעיל.[34]
מתוך הכרה במציאות הזו, על זרוע הים להגדיר מחדש את תפקידיה בשיח עם המטה הכללי, ובהתאם לכך גם את האסטרטגיות הימיות שלה. טוב תעשה הזרוע (כפי שעשו ציים אחרים בעולם) אם תקים מוקד ידע שייעודו לפתח את תחום האסטרטגיה הימית והחשיבה המערכתית, שכן מוכנות אינטלקטואלית (Intellectual Readiness) הוכרה זה מכבר בציי העולם כחיונית לעוצמה הימית.[35]
שימוש במערכת "כיפה ימית" של ספינות סער-6 להגנה על אילת מקטין את מספר המיירטים הזמינים למשימות עתידיות – למשל, במקרה שתיפתח חזית בים מול חזבאללה
זרוע הים נכשלה אף היא בתפקידה להגן על גבולות המדינה ב-7 באוקטובר, ונחיתת סירות חמאס בחוף זיקים חייבת להיות מתוחקרת, תוך הסקת המסקנות והפקת הלקחים הנדרשים. לעומת זאת, הזרוע הגנה עד כה בצורה טובה על תשתיות האנרגיה של ישראל במרחב הימי, אף כי הדבר לא מנע מקברניטי מערכת הביטחון להפסיק בתחילת המלחמה את הפעלת אסדת "תמר" לחודש ימים.
בים האדום, פריסת ספינות סער-6 ליירוט איומים אוויריים במימיו המוגבלים של מפרץ אילת חושפת אותם לסיכונים משמעותיים ומיותרים. שימוש במיירטים המוצבים על ספינות אלה להגנה על העיר אילת מקטין את מספר המיירטים הזמינים למשימות עתידיות – למשל, במקרה שתיפתח חזית בים מול חזבאללה. בתרחיש כזה יידרש החיל להגן על הנכסים האסטרטגיים של ישראל בים התיכון, או שתוטל עליו משימת ליווי ואבטוח ספינות ישראליות בדרום הים האדום ובמפרץ עדן.[36]
בנוסף, זרוע הים צריכה להתעקש מול המטה הכללי מחד גיסא, ומול פיקוד שייטת 13 מאידך גיסא, למימוש ייעודה בים ומהים. ויתור על הפעלת השייטת בתווך הימי לטובת פעילות יבשתית, משמעותית ככל שתהיה, מנוון את היכולות של השייטת ופוגע כפועל יוצא ביכולות הזרוע. מכיוון שלמדינת ישראל אין מענה אחר לאתגרי הלחימה הזעירה בים מלבד הקומנדו הימי, חייבים למצות יכולות אלה ולקדם אותן בראש ובראשונה בזירה הימית.
ולבסוף, על מנת לרכוש יכולות התקפיות המתאימות לאיומים הנוכחיים והעתידיים, על זרוע הים להצטייד בנשק מנגד מתאים, שיאפשר לה לתקוף ביעילות מטרות בחופי אויב הנמצאות הרחק מחופי ישראל.[37]
המלצות אסטרטגיות ואופרטיביות בתחומים לא-צבאיים
כפי שנסקר לעיל, ישראל תלויה בסחר ימי לקיומה היומיומי, ולפיכך חוסנן של שרשראות האספקה שלה צריך להיות נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון הלאומי שלה. לצד הבטחת הביטחון הפיזי באמצעים דיפלומטיים וצבאיים, צורך זה מתבטא במספר היבטים נוספים: תשתית מסחרית לוגיסטית הכוללת תשתית פיזית (נמלי ים והציוד בהם); תשתית שינוע ימית (אוניות וימאים); היבטים מנהלתיים (ביטוח, משפט ימי, הסכמי חכירה ועוד); ואבטחת חופש השיט והנמלים מפני פגיעה קינטית (הן בנתיבי השיט והן בהגנה על הנמלים מפני טילים, רקטות וכטב"מים).
ראשית, נמלי הים של ישראל הם תשתית אסטרטגית קריטית, וברור עתה יותר מאי פעם שאסור שיופקדו בידי בעלות זרה (במקרים של שותפות זרה יש להקפיד כי מירב השליטה – לפחות 51% – תיוותר בידי החברה הישראלית). ההחלטה שהתקבלה על ידי ועדת המכרזים הממשלתית, שפסלה את החברה הטורקית Yilport Holdings בשנת 2022 מלהשתתף במכרז להפעלת נמל חיפה,[38] הייתה נכונה בגלל היחסים הבלתי-יציבים בין ישראל לטורקיה.
המלחמה הוכיחה כי המדינה זקוקה ל"צי ברזל" שישוט לישראל וממנה גם כאשר אף חברת ספנות בינלאומית איננה מוכנה לעשות זאת
בנוסף, נקודה בולטת שהמלחמה הבהירה היא שספנות בשליטה ממשלתית היא צורך לאומי. במילים אחרות, המדינה זקוקה ל"צי ברזל" שישוט לישראל וממנה גם כאשר אף חברת ספנות בינלאומית איננה מוכנה לעשות זאת. בהמשך לכך, יש להכריז על תוכנית מקיפה להכשרת ימאים ישראלים ובמקביל לבטל באופן הדרגתי פטורים שניתנו לספינות מחובת ציוות ישראלים.[39]
בעידן הנשק המדויק, ובמלחמה רב-זירתית, הנחת העבודה צריכה להיות שכל נמלי ישראל בים התיכון ובמפרץ אילת יימצאו תחת איום זה, וחברות ספנות יסרבו להיכנס לנמלי ישראל ולפרוק את מטענן. מדינת ישראל חייבת להכין מראש תוכנית לכיסוי ביטוחי – הן לסחורות (כפי שבוצע ב"חרבות ברזל") והן לאוניות עצמן – על בסיס משא ומתן עם מבטחים בינלאומיים, תוך תקצוב ערבויות בנקאיות המוסכמות על חברות הביטוח.
כמו כן, חשוב שרשות החירום הלאומית (רח"ל), יחד עם שאר הנוגעים בדבר, יבחנו את הגדלת מלאי החירום של ישראל כדי להתכונן למצב בו לא ניתן יהיה להפעיל את הנמלים. דרושה גם תוכנית לשינוע סחורות חיוניות באמצעות כלי שיט קטנים יותר מנמלים קרובים יותר במזרח הים התיכון אל מעגנות בחופי ישראל שאינן מאוימות, כמו נמל חדרה.
ראוי כי הרשות לספנות ונמלים תתחקר את אירועי המלחמה ותעדכן את הוראותיה לתובלה ימית בשעת חירום בקשר לתפקידיה, למערכת יחסי הגומלין שלה עם רח"ל וזרוע הים, ותעדכן את תפקידיה ואחריותה בשעת חירום בהתאם ללקחים שיופקו.
אנרגיה
בתחום האנרגיה, ישראל צריכה לבחון את מדיניות הפעלת אסדות הפקת הגז בתקופת החירום: מצד אחד ישנו הרצון למזער את תוחלת הנזק לאסדות ולמפעיליהן, ומצד שני – הנזקים שעלולים להיגרם למשק הישראלי כתוצאה מהשבתה ממושכת של האסדות. על המדינה לגבש מדיניות בנוגע למיקום האסדות הבאות, תוך בחינת כלל השיקולים הרלוונטיים. בנוסף, עליה להבהיר לזכיינים העתידיים שכיוון שהיא האחראית להגנת האסדות ומממנת אותה, היא גם זאת שתקבע את מיקומן – ואם יידרש, תשתתף בחלק מהעלות שתיגזר מכך.
מכיוון שזרוע הים לא הצליחה לשמור על חופש שיט ישראלי בים האדום בכל מלחמות ישראל, ראוי לבחון גם חלופות המתגבשות כיום למעבר סחורות אל ישראל וממנה בנתיבים חלופיים, כמו מיזם "המסדרון הכלכלי ההודי-מזרח-תיכוני-אירופי" (IMEC), שנמל חיפה אמור להיות נקודת הקצה המערבית שלו בים התיכון.[40]
ולבסוף, ההידרדרות במערכת היחסים בין טורקיה לישראל עלולה בעתיד לאתגר את ישראל במספר תרחישים, אליהם עליה להתכונן. אחד מהם עלול להיות תמיכה פעילה של אנקרה במשטים הומניטריים חדשים לעזה.[41] במקרה קיצוני יותר, טורקיה עלולה להפעיל את הצי שלה נגד שיט ישראלי במזרח הים התיכון, בתואנה של מניעת אספקה ביטחונית שעלולה להיות מופנית לפעילות הצבאית הישראלית בעזה. לצורך כך, על ישראל להסתייע בארה"ב ובברית נאט"ו, בה טורקיה חברה, כדי למנוע ממנה לפעול באופן שצוין לעיל.
סיכום
למרות החשיבות הגוברת של מרכיב הים בחוסנה של ישראל ובביטחונה הלאומי, המדינה – ובראש ובראשונה זרוע הים – לא היתה מוכנה לקראת האתגרים שזימנה לה מלחמת "חרבות ברזל" במרחב זה. בהיעדר בעלי עניין שייצגו את האינטרסים של ישראל במרחב הימי וילחצו על גורמי הממשל ומערכת הביטחון להתמודד עם אתגרים אלה (כפי שקיים, למשל, לגבי אזורי הדרום והצפון), המצב הקיים עלול להימשך כברירת מחדל.
המדינה חייבת להתייחס ברצינות לאיומים החדשים על שרשראות האספקה ומתקני האנרגיה שלה ועל אזרחיה. אם לא תעשה זאת, היא עלולה למצוא את עצמה במצב חמור הרבה יותר בעימות הבא, למשל אם המלחמה הנוכחית תסלים למלחמה רב-זירתית. ללא הכנות ראויות, העורף הישראלי יישאר חשוף וזרוע הים תיוותר גורם שולי בביטחון הלאומי של ישראל.
לסיום, אצטט מנאומו המפורסם של פריקלס, שהנהיג את אתונה במאה החמישית והיה ממניחי היסודות לתור הזהב של העיר: "אכן דבר כביר הוא השלטון בים".
פרופ' שאול חורב הוא ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז הלאומי לכלכלה כחולה בחיפה. בעבר כיהן כסגן מפקד חיל הים וכראש הוועדה לאנרגיה אטומית.
המחבר מבקש להודות לד"ר בני שפנייר, עמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה ימית, על נכונותו לקרוא את המאמר ולהעיר את הערותיו הנבונות באשר לתוכנו.
(צילום: אורלי אייל-לוי, באדיבות המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית)
הערות
[1] להרחבה על הנושא "מודעות למרחב הימי", ראו: שאול חורב, המרחב הימי, אסטרטגיה ימית ומה שביניהם, תל אביב: מערכות, 31 באוקטובר 2021, עמ' 51-15. (לינק)
[2] Andres Schwarzenberg, "Red Sea Shipping Disruptions: Estimating Economic Effects", Congressional Research Service (CRS), May 8, 2024. https://crsreports.congress.gov/product/pdf/IF/IF12657
[3] דו"ח הארגון מונה מספר גורמים לכך: (1) המשך השימוש החלקי בתעלת סואץ; (2) עיכובים קטנים יחסית שנוצרו עקב הפניית ספינות למסלול סביב כף התקווה הטובה; (3) הכלת תעריפי ההובלה הימית מאז תחילת התקפות החות'ים; (4) ביקושים מתונים ומלאים הולמים; (5) יציבות יחסית של שווקי האנרגיה הגלובליים; ו-(6) זמינות רבה יותר של אמצעי שינוע ימיים ביחס למצב ששרר בתקופת מגפת הקורונה בשנת 2021. ראו:
"Analysis: The Suez Canal Crisis", in: Global Trade Outlook and Statistics, Geneva: World Trade Organization, April 2024, pp. 31-38. https://www.wto.org/english/res_e/booksp_e/trade_outlook24_e.pdf
[4] "כלכלת אי" הוא מונח המתייחס לכלכלה המתנהגת כמשק מבודד ושאינה מתבססת בעיקרה או מקיימת כלל מסחר יבשתי עם כלכלות המדינות השכנות לה. מכאן נגזר דימוי הכלכלה המדוברת לאי בים.
[5] שנתון סטטיסטי ספנות ונמלים – שנת 2023, חיפה: רשות הספנות והנמלים – אגף כלכלה וקשרי חוץ, יוני 2024, עמ' 91. https://www.gov.il/he/pages/statistical_yearbook_2023
[6] חברת נמלי ישראל – חטיבת תפעול ובקרה, "מצב נמל אילת - מלחמת חרבות ברזל", אתר הכנסת, יולי 2024. https://fs.knesset.gov.il/25/Committees/25_cs_bg_4736505.pdf;
“Quarterly volume of freight unloaded in the Red Sea port of Eilat in Israel from 1st quarter 2022 to 1st quarter 2024,” Statista, 16 August 2024. https://www.statista.com/statistics/1477893/israel-quarterly-volume-of-freight-unloaded-in-eilat-port/#:~:text=In%20the%20first%20quarter%20of,fell%20by%20almost%2064%20percent
[7] אורנה יפת, "חשש לביטחון המזון בישראל: אוניות תבואה מסרבות להגיע לנמלים", כלכליסט, 19 באוקטובר 2023. https://www.calcalist.co.il/local_news/article/r1obi9c116.
בשל מצב המלחמה, החלו מבטחים ישראלים לבטל כיסוי ביטוחי נגד סיכוני מלחמה וגם כיסוי לסיכוני טרור בפוליסות ביטוח ימי ואווירי של מטענים – אף מדובר בהרחבות סטנדרטיות של פוליסת רכוש למטען ימי או אווירי. זאת, גם לאחר שמדינת ישראל הודיעה כי תהיה מוכנה להפעיל מנגנון פיצוי שיינתן על ידי המדינה בשל נזקי מלחמה. ראו: משרד האוצר, "ביטוח מטענים הנשאים על גבי כלי שיט או כלי טיס באמצעות קרן פיצויים והבהרה לעניין פיצוי לכלי השיט ולכלי הטיס", 23 באוקטובר 2023. https://www.gov.il/he/pages/cargo-insurance.
באגף הכלכלן הראשי של משרד האוצר העריכו כי בתרחיש הקיצוני ביותר, שסבירותו נמוכה, תחול עלייה של 160 אחוז במחירי ההובלה הימית, דבר שיתבטא בתוספת של עד נקודת האחוז למדד המחירים לצרכן בשנת 2024. ראו: עידן בנימין, "משרד האוצר: לאיום החותי השפעה שולית על המחירים בישראל", דה-מרקר, 7 במארס 2024. https://www.themarker.com/dynamo/2024-03-04/ty-article/.premium/0000018e-0936-dbc9-a38f-b93eb2120000
[8] מיכל זלצר לביד, "סין ניסתה להחזיק את שני קצותיו של המקל במלחמה בעזה, ואז הגיע האיום הזה", גלובס, 13 בינואר 2024. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001467606
[9] Denis Leven, “Russia and China strike deal with Houthis to ensure ship safety: Bloomberg,” Politico.eu, 21 March 2024. https://www.politico.eu/article/russia-china-struck-deal-yemen-houthi-rebels-ship-safety/; David Scott, "China's Calculated Inaction in the Red Sea Crisis", Center for International Maritime Security, 6 May 2024. https://cimsec.org/chinas-calculated-inaction-in-the-red-sea-crisis/
[10] משרד האנרגיה והתשתיות, דוח מצב משק האנרגיה, 30 באפריל 2024, עמ' 13. https://www.gov.il/he/pages/energy-300424
[11] עידן בנימין, "מלחמה נרחבת בצפון תשבית את אסדות הגז — ותגרום נזק של מיליארדי שקלים", דה-מרקר, 29 ביולי 2024.
https://www.themarker.com/dynamo/2024-07-29/ty-article/.premium/00000190-fa2f-d731-a9bf-ff7fe40a0000
[12] נתנאל קופראק, "השפעות מלחמת חרבות ברזל על אספקת גז טבעי ומשק החשמל", אתר הכנסת, מנהל המחקר והמידע, 19 בנובמבר 2023, עמ' 1. (לינק)
[13] ראו למשל: מאיה קרול, "אסדת הגז לווייתן – תחקיר מקיף בגובה העיניים, שקוף, 27 בספטמבר 2019. https://shakuf.co.il/i/20335
[14] ראו: טל לב-רם ויובל בגנו, "יעלון סותר את עמדת צה"ל: 'קירוב אסדת הגז אל החוף - לא משיקולים ביטחוניים'", מעריב, 29 ביולי 2018. https://www.maariv.co.il/news/military/Article-653627
[15] שאול חורב ובני שפנייר, "כן להסדר עם לבנון על הגבול הימי", דעות, הארץ, 14 באוגוסט, 2022. https://www.haaretz.co.il/opinions/2022-08-14/ty-article-opinion/.premium/00000182-9bd1-d9bc-affb-fbdfcd300000; בני שפנייר ושאול חורב, "לפתור את הסכסוך הימי עם לבנון בדרכי שלום" YNET, בתאריך 18 במאי 2019. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5511051,00.html
[16] בני שפנייר, "בדרכי שלום, בחינת הסכסוך על הגבול הימי בין ישראל ללבנון בראי משפט הים", חיפה: המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, יולי 2019. (לינק)
[17] שפנייר וחורב, "לפתור את הסכסוך הימי עם לבנון בדרכי שלום".
[18] עידן בנימין, "ארבע קבוצות מתמודדות על חיפושי גז נוספים בישראל – בתוכן חמש חברות חדשות", דה-מרקר , 16 ביולי 2023. https://www.themarker.com/dynamo/2023-07-16/ty-article/.premium/00000189-5f11-d471-a7cd-5f37dff70000
[19] נדן פלדמן, "מלכודת הנפט של ישראל: האם ארדואן יפסיק את הזרם?" דה-מרקר, 2 בינואר 2024. https://www.themarker.com/magazine/2024-01-02/ty-article-magazine/.premium/0000018c-bf34-d45c-a98e-bf7c06f70000; דין שמואל אלמס, "המרמרה 2? כל הפרטים על המשט לעזה שעשוי לצאת מטורקיה בשבוע הבא", גלובס, 12 בדצמבר 2023. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001476338
[20] יואב זיתון וליאור בן ארי, "כטב"ם ששוגר מעיראק פגע בבסיס חיל הים באילת | תיעוד", YNET, בתאריך 1 באפריל 2024. https://www.ynet.co.il/news/article/hkrmdhvjc
[21] זרוע הים פועלת כדי להבטיח את עליונותה בים ואת חופש השיט אל ישראל וממנה, לצד שמירה על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. בין ייעודיה ניתן למנות מבצעים בים ופשיטה מהים, השגת מודיעין חיוני המסייע בבניית תמונה והגנה על הנכסים האסטרטגיים הימיים של המדינה. כמו כן, הזרוע משתלבת בהכרעה הכלל צה"לית תוך תרומת והתאמת יכולות ההתקפה וההגנה לקרב היבשה. ראו: אתר זרוע הים (לינק).
[22] ראו למשל: יואב זיתון, "'תישארו בבונקר, אנחנו באים!': לוחמי שיטת 13 בקרב על מוצב סופה | תיעוד", YNET, בתאריך 12 באוקטובר 2023. https://www.ynet.co.il/news/article/rkg11n5rz6 ; מעריב אונליין, "צה"ל ממשיך בחיסול בכירי חמאס בשיפא: תיעוד - כך פועלים לוחמי שיטת 13 בביה"ח", מעריב, 30 במארס 2024. https://www.maariv.co.il/news/military/Article-1087867
[23] "Memorandum of Agreement between the Government of Israel and the United States", Gerald R. Ford Presidential Library and Museum, 1 September 1975, Par. 14. https://www.fordlibrarymuseum.gov/sites/default/files/pdf_documents/library/document/0331/1553970.pdf
[24] Phil Stewart, David Latona and Angelo Amante, "Some US allies back away from Red Sea task force, not wanting to appear pro-Israel", The Times of Israel, 28 December 2023. https://www.timesofisrael.com/some-us-allies-back-away-from-red-sea-task-force-not-wanting-to-appear-pro-israel/
[25] Keith Johnson, "Why Can’t the U.S. Navy and Its Allies Stop the Houthis?" Foreign Policy, 1 July 2024. https://foreignpolicy.com/2024/07/01/houthi-red-sea-shipping-attacks-maritime-security-defense/
[26] Edmund Bower, “Suez Canal revenues and traffic fell in May,” Arabian Gulf Business Inside, 10 June 2024. https://www.agbi.com/trade/2024/06/suez-canal-revenues-traffic-fell-may/
[27] Kian Sharifi, “Iranian 'Spy Ship' In Spotlight As U.S. Seeks Retaliation Against Tehran,” RFE/RL, 2 February 2024. https://www.rferl.org/a/iran-spy-ship-behshad-washington-retaliation-huthis/32803034.html ; "As Israel-Iran Conflict Heats Up, Iranian Spy Ship Heads for Home," Maritime Executive, 18 April 2024. https://maritime-executive.com/article/as-israel-iran-conflict-heats-up-iranian-spy-ship-heads-for-home
[28] לעומת זאת, מערך הסייבר האמריקאי תקף בסוף ינואר 2024 את אוניית הביון האיראנית, במטרה לפגוע ביכולתה להעביר מידע לחות'ים שיסייע להם לתקוף ספינות בים האדום. בעקבות התקיפה עזבה האוניה את הים האדום והעתיקה את פעילותה לאזור נמל ג'יבוטי, בסמיכות לבסיס הימי הסיני – ייתכן שכדי להרתיע את כוחות הצי האמריקני מלתקוף אותה או להשתלט עליה. ראו:
Courtney Kube and Carol E. Lee, "U.S. conducted cyberattack on suspected Iranian spy ship", NBC News,15 February 2024. https://www.nbcnews.com/news/investigations/us-conducted-cyberattack-suspected-iranian-spy-ship-rcna138638
[29] יואב זיתון, " לראשונה: 'כיפה ימית' יירטה כטב"ם שחדר לאילת", YNET, בתאריך 9 באפריל 2024. https://www.ynet.co.il/news/article/s15eprwe0
[30] "מבצע 'יד ארוכה': חיל-האוויר תקף לראשונה מטרות טרור באדמת תימן", אתר חיל האוויר, 21 ביולי 2024. https://www.iaf.org.il/9751-62024-he/IAF.aspx
[31] דוד סער-סלמה, "עליונות ימית - מרכיב הכרחי בלוחמה רב־ממדית", בין הקטבים, 1 באוקטובר 2020, עמ' 119-120. (לינק)
[32] אלי שרביט ודב רז, "מ'השירות הימי' לזרוע אסטרטגית – מחשבות על חיל הים ב־2048", מערכות, גיליון 477, אפריל 2018, עמ' 25-19.
[33] Hamidreza Azizi, "Iran’s New Naval Ambitions", Foreign Affairs, 10 July 2024. https://www.foreignaffairs.com/iran/irans-new-naval-ambitions
[34] עמי רוחקס דומבה, "חיל הים רוצה תחליף לסער 4.5 עד שנת 2027", Israel Defense, בתאריך 27 ביולי 2024. https://www.israeldefense.co.il/node/58813
[35] Trent Hone and Eric Vorm, "Intellectual Readiness Is Vital to Sea Power", Proceedings, 2022, Vol. 148/10/1, p. 436.
[36] Shaul Chorev, "War at Sea: Gulf of Eilat and Red Sea challenges," The Jerusalem Post, 7 May 2024. https://www.jpost.com/opinion/article-800167
[37] Shaul Chorev, "Long-range missiles, destructive capabilities key to Israel's response to attacks abroad – opinion", Jerusalem Post, 11 August 2024. https://www.jpost.com/opinion/article-814128
[38] יובל שדה, "בשל שיקולים ביטחוניים: הקבוצה הטורקית-ישראלית נפסלה מהמכרז להפרטת נמל חיפה", כלכליסט, 14 בפברואר 2022. https://www.calcalist.co.il/local_news/article/h1ipsdwy5
[39] על פי תקנות הספנות (ימאים)(ציוות אוניות וגוררות בצוות ישראלי), התשע''ו-2016, חובה לאייש את האונייה או הגוררת בצוות בטיחות ישראלי שהרכבו ייקב2ע בהתאם לגודל ולתפקיד כלי השיט.
[40] "The India-Middle East-Europe Economic Corridor (IMEC)", HSBC, 6 May 2024.
[41] פלד ארבלי, "משט המרמרה 2? 'אם יהיו הרוגים זה יהפוך לסיפור בינלאומי'", מעריב, 25 באפריל 2024. https://www.maariv.co.il/news/military/Article-1094691
מאמר מצוין!
סקירה מעולה של החומר הרלוונטי, התייחסות לפרטים חשובים רבים, כתוב בבהירות רבה, כולל מסקנות והמלצות חשובות.
חלקו הכושל של חיל הים באירועי 7/10 קיבל תשומת לב מזערית ואולי זה קשור למסר של כל המאמר הזה - חוסר הבנה והתייחסות רצינית למשמעות של הזירה הימית של ישראל.