כמעט בכל עימות צבאי מכניסים סיוע הומניטרי לאוכלוסייה בלתי מעורבות; האמינות של נתוני האו"ם משנית להחשת הטיפול במשבר ברצועה; ולישראל אין כרגע ברירה אלא לשתף פעולה עם אונר"א. אסנת לוברני, לשעבר מתאמת הומניטרית בכירה מטעם האו"ם, מספקת נקודת מבט חיצונית על סוגיית הסיוע לרצועה וטוענת כי שיפור התהליכים להכנסתו לעזה ולחלוקתו נחוץ בדחיפות – בשביל האוכלוסייה ברצועה, אך גם עבור האינטרסים של ישראל
משאיות פורקות סיוע בנמל הצף הזמני שהקימה ארה"ב ברצועת עזה, יוני 2024 | Photo: Petty Officer 1st Class Jordan Kirk Johnson, Public Domain*
"אנה קרנינה" ללב טולסטוי נפתח במשפט המפורסם: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה". ב-26 שנות עבודתי כמתאמת סיוע הומניטרי באו"ם ראיתי סבל, טרגדיה ואומללות על פני כל כדור הארץ – מאוקראינה, אפגניסטאן וסודאן ועד אתיופיה, האיטי וקונגו.
כל זירת משבר כזו משאירה טראומה הייחודית לארץ בה היא מתרחשת, אולם בניגוד למשפט מהספר, ישנם גם קווי דמיון בין כל אחת מהם. הניסיון שצברתי מאפשר לי לספק לקורא הישראלי את נקודת המבט הבינלאומית על המשבר ההומניטרי ברצועת עזה, שהפך בחודשים האחרונים לאחד החריפים בעולם. אף שהמלחמה ברצועת עזה פרצה ביוזמת חמאס ובעלי בריתו, שביצעו את טבח 7 באוקטובר 2023, המערכת הבינלאומית והדין הבינלאומי רואים כיום בישראל כאחראית למצב ההומניטרי ברצועה – בין אם תרצה בכך, בין אם לאו.
טענתי העיקרית היא שעל ישראל לפעול בצורה דחופה לשיפור המצב ההומניטרי ברצועה. זהו בראש ובראשונה ציווי מוסרי ברור, אך לצדו יש גם היבטים פרגמטיים: צעדים כאלה יפחיתו את האפקט השלילי המצטבר של האומללות של אוכלוסיית עזה על מצבה הביטחוני, המשפטי והתדמיתי של ישראל בעולם.
רחוק מלהספיק
המלחמה שהמיטה אסון על ישראל, לבנון ורצועת עזה החלה ב-7 באוקטובר 2023, עת חדרו כוחות חמאס לשטח ישראל, רצחו 1,150 בני אדם, בזזו, אנסו, עינו ולבסוף גם חטפו 251 ישראלים וזרים, בהם נשים, קשישים ותינוקות. יותר ממאה מהם עדיין לא הוחזרו, נכון לכתיבת שורות אלה. בנוסף, מאז 7 באוקטובר הפכו כ-200 אלף אזרחים ישראלים לעקורים ולא ברור מתי יוכלו לשוב לבתיהם.
באופן מובן, הציבור הישראלי לכוד מאז אותו יום בבועה של זעם ונקמה, שכול, טראומה, דאגה לשלום החטופים שנותרו בחיים ולהחזרתם, פחד לביטחון אישי, משפחתי וקהילתי וחרדה לביטחון המדינה ועתידה. בתנאים כאלה, נדמה שלא נותר מקום להכיל את האסון המונומנטלי שפוקד באותו זמן את האוכלוסייה ברצועת עזה. אך העולם מחוץ לישראל נחשף לתמונות ולסיפורים הקשים מעזה, שכמעט אינן מגיעות לידיעת הישראלים.
ישראל מאפשרת היום כניסת סיוע רב יותר לעזה, אך גורמי מקצוע טוענים שהוא אינו אינו מספיק, והעיכובים פוגעים ביכולת לבלום התדרדרות מתמשכת
על פי הערכות חיצוניות (שמקורן אינן במשרד הבריאות של עזה, הנשלט על ידי חמאס), מספר ההרוגים ברצועה חצה את רף ה-30,000.[1] לפי סוכנות הסיוע לילדים של האו"ם (יוניצ"ף), 14,000 מההרוגים הם ילדים.[2] קרוב לשני מיליון פלסטינים נעקרו מבתיהם, רובם יותר מפעם אחת. משפחות בעזה שורדות באמצע שדה קרב, בחום, בזיהום, ללא סיוע רפואי, ללא מים, ללא מחסה ותחת סכנה גוברת של רעב, והן זקוקות בדחיפות לסיוע הומניטרי.
בתחילת המלחמה, האשמות כבדות הוטחו בישראל על שהיא חוסמת הכנסה של סיוע הומניטרי לעזה. בתגובה להאשמות מצד גורמים בינלאומיים[3] ולעתירה לבג"ץ מצד ארגוני זכויות אדם, ישראל הכירה בכשלים והתחייבה לפעול לתקנם.[4] המדינה מאפשרת היום כניסת סיוע רב יותר לעזה, אך לטענת גורמי מקצוע היקפו עדיין אינו מספיק, והעיכובים פוגעים ביכולת לבלום התדרדרות מתמשכת במשבר.[5]
המצב ההומניטרי ברצועה כמובן אינו סטטי, וכל מהלך צבאי מוביל לפגיעות נוספות באוכלוסיה ולשינויים ברמת נזקקותהּ לסיוע הומניטרי. תזוזות של האוכלוסייה תחת הוראות צה"ל להתפנות למען ביטחונה יוצרות אתגרים חדשים, כולל בנגישות למחסה, למים, לסיוע רפואי ועוד. גם רמת הנכונות של ישראל לאפשר סיוע הומניטרי משתנה. תנודות מצטברות כאלה, אשר מחריפות את המשבר ההומניטרי או מונעות סיוע לקבוצות הנזקקות ביותר, מלבות את הביקורת כלפי ישראל.
אין גם ספק שמעבר לשאלת אספקתה של סחורה הומניטרית, בשל הלחימה הנמשכת, הרס התשתיות וקריסת מערכות הממשל האזרחיות ושלטון החוק, קשה ומורכב להבטיח שהסיוע הנכנס יגיע לכל הנזקקים ברחבי הרצועה באופן שתואם את צרכיהם ומכבד את העקרונות ההומניטריים.[6]
מדוע יש להתאמץ לשפר את המצב ההומניטרי בעזה?
ישנם טעמים רבים שבגינם ישראל צריכה להגביר את קצב הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועה ולהגדיל את היקפו, כבר עתה. אף שהם שלובים אחד בשני, אסקור כעת מספר סיבות לכך בצורה תמציתית, כל אחת בנפרד:
תדמית בינלאומית
למרות כל האתגרים שישראל חווה זה שנים בזירה הבינלאומית בהקשר לשליטתה בגדה המערבית וההאשמות על פגיעתה בזכויות העם הפלסטיני, ישראל הצליחה במידה רבה לשמור על המוניטין שלה כדמוקרטיה המבוססת על משפט צדק ושוויון זכויות, וכחברת או"ם משתתפת, מכבדת ותורמת לקידום זכויות אדם וזכויות נשים, תוך כיבוד החוק הבינלאומי.
עם זאת, לאחר שבשבועות הראשונים לאחר טבח 7 באוקטובר זכתה ישראל להפגנות סולידריות ואמפתיה נרחבות בחלקים רבים בעולם, המלחמה אליה יצאה ברצועת עזה, והמשבר ההומניטרי שנוצר, פגעו קשות בתדמיתה בעולם. כיום, ישראל מושווית למדינות מוקצות שמוטל עליהן משטר סנקציות – שפל חסר תקדים. לתדמית שלילית זו השלכות מדיניות, ביטחוניות, משפטיות, כלכליות ואחרות, כולל פגיעה בשיתופי פעולה תרבותיים, מדעיים, אקדמיים ועוד. למעשה, הן משפיעות וישפיעו בעתיד על כל ישראלי באשר הוא.
אחת הסיבות העיקריות לפגיעה זו הן התמונות הקשות מרצועת עזה, שמתפרסמות בכל רשתות התקשורת בעולם אך אינן מגיעות כמעט למסכי הטלוויזיה ולעמודי החדשות בישראל. מבחינת הקהילה הבינלאומית, אין ויכוח על כך שמגיע לאוכלוסייה הלא מעורבת בעזה סיוע רחב יותר ובאופן דחוף. בעיני העולם, לישראל יש מחויבות, כצד לוחם, להקל באופן אקטיבי על הגעת סיוע זה ליעדו ואף לעזור בכך. (מובן מאליו, כפי שגם האו"ם קבע, שמעבר לפשעי ה-7 באוקטובר כלפי ישראל, חמאס הפר את החוק הבינלאומי ההומניטרי גם כלפי אזרחים פלסטינים מאז תחילת המתקפה של ישראל, כולל שימוש באזרחים כמגן אנושי ובתשתיות אזרחיות חיוניות ככיסוי לכוחותיו.)
גם כשישראל נוקטת צעדים להגדלת היקף הסיוע המגיע לרצועה, היא נתפסת כמי שעושה זאת ממגננה ובתגובה ללחץ חיצוני
עם זאת, בעיני רבים בעולם, כולל קולגות עמם שוחחתי בתחום המקצוע שלי, המצב ההומניטרי ברצועה מעיד כי ישראל אינה נלחמת רק בחמאס, אלא מבקשת לנקום בכל האוכלוסייה הפלסטינית ברצועה ("אין חפים מפשע בעזה"),[7] לקדם טרנספר של האוכלוסייה[8] ולספח את השטח לישראל.[9]
לתפיסה זו תורמות במישרין, בין היתר, ההגבלות החמורות שהטילה ישראל בתחילת המלחמה על הכנסת סיוע הומניטרי;[10] הקשיים של כל סוכניות האו"ם בקבלת ויזות כניסה לארץ, כולל עבור פקידה בכירה ביותר;[11] כישלון הצבא והמשטרה במניעת התקפות אלימות מצד קיצונים ישראלים על משאיות סיוע בדרכן לעזה, במטרה לחבל בהכנסתן לרצועה;[12] הרג של עובדים הומניטרים בעזה, גם אם בשוגג;[13] האשמות על עינויים במתקן "שדה תימן";[14] אמירות של שרים, פוליטיקאים ורבנים בישראל[15] – ועוד.
גם כשישראל עושה צעדים חיוביים להגדלת היקף הסיוע לרצועה, היא נתפסת כמי שעושה זאת ממגננה ובתגובה ללחץ חיצוני – ולא מתוך מדיניות מכוונת ופרואקטיבית להבטחת שלומה של האוכלוסייה ובמטרה לסייע לכוחות הבינלאומיים הפועלים בשטח.[16] שינוי גישה כלפי כניסת סיוע הומניטרי, תוך פתיחות לשיתוף הגורמים הבינלאומיים המעורבים, תאפשר לישראל להראות לעולם כי היא קשובה לדאגות על המצב ההומניטרי בעזה.
משפטית
על פי אמנות ז'נבה שהיא חתומה עליהן, ישראל, כ"צד לוחם" (warring party) בעזה, מחויבת לשמור בקפדנות על איסורים נוקשים נגד פגיעה באזרחים, שימוש בהרעבה כשיטת מלחמה, ועוד. בשעה שהרעב בעזה גובר ובתי החולים מתפקדים בקושי, ההגבלות החמורות על הכנסת סיוע הומניטרי לאזרחי עזה בתחילת המלחמה, הכישלון במניעת התקפות אלימות על משאיות סיוע שהותרה כניסתן, כמו גם הצהרות מקבלי ההחלטות שהוזכרו לעיל, מחזקות את עמדתם של גורמים בינלאומיים רבים שטוענים (אל מול התנגדותה החריפה של ישראל) כי הגדרתהּ כ"כוח כובש" ברצועה תואמת את המציאות בפועל.[17] ולפי הגדרה זו, מחויבותיה של ישראל כלפי האוכלוסיה בעזה כפולה ומכופלת.[18]
טעמים לוגיסטיים ותברואתיים
הגישה הישירה והיעילה ביותר להכניס סיוע לעזה היא דרך ישראל, לה נמל ימי גדול סמוך ומספר מעברי גבול משותפים עם הרצועה. אך בגלל סירובה הממושך לתחינותיה של ארה"ב לאפשר הכנסת סיוע דרך מעברים אלו, האחרונה בנתה מזח זמני יקר ובלתי יעיל להבאת סיוע דרך הים. הצנחת סיוע ממטוסים אף היא בעייתית, הן ברמת הדיוק והן בהפצה, והכנסת סיוע דרך חצי-האי סיני ארוכה, יקרה ומסובכת יותר מאשר דרך ישראל.
מבחינה ביטחונית גרידא, הכנסה מבוקרת ומפוקחת של סיוע הומניטרי דרך מעברי הגבול של ישראל עם הרצועה, תוך שיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים, תאפשר למדינה לפקח בצורה טובה יותר על הסחורה המוכנסת ולהשקיט חשדות מפני הברחות.
ולבסוף, אינטרס ישראלי נוסף חשוב להגביר את הסיוע ההומניטרי הנכנס לעזה קשור למשבר התברואתי ברצועה. בנייר שפרסם מכון "מתווים" ביולי 2024 פירטו מומחים לתברואה ציבורית את הסיכונים הקשים לאוכלוסייה שחיה במחנות באוהלים צפופים ומבני ציבור, והסבירו את הסיכון המוגבר לאוכלוסייה עירונית שאינה רגילה לחיות בתנאי חום במחנות עקורים מנותקים מתשתיות. העלייה בתחלואה ממחלות זיהומיות בגלל מחסור במים וסניטציה מהווה סכנה להתפרצות מגפות ברחבי הרצועה שיכולות לזלוג גם לישראל. למעשה, זה כבר קורה עם מציאת ריכוזים של נגיף הפוליו בביוב בעזה.[19]
לאחרונה החלה ישראל להכיר באסון התברואתי בעזה והחליטה להתיר ביצוע עבודות שיקום לתשתיות הביוב ברצועה. פעולה זו חשובה, אך היא לא תגיע מספיק מהר; לצדה, יש צורך לנקוט בצעדים מיידיים נוספים.
המציאוּת: לפעמים אין ברירה אלא לעבוד עם השטן
שימשתי מתאמת האו"ם לפעולות הומניטריות באוקראינה בשנים 2018 עד 2022, כולל בחודשים הראשונים לאחר פלישת רוסיה למדינה. לפני כן, מילאתי תפקיד זה במדינות נוספות שחוו משברים הומניטריים שנגרמו על ידי אסונות טבע ושינויי אקלים.
מניסיוני, סיוע הומניטרי, בכל הקשר שהוא, תמיד כרוך באינטרסים מנוגדים שיכולים להביא לאי-הסכמה. בעת משבר שנוצר כתוצאה מעימות צבאי, כשמטרות צבאיות מתנגשות עם הגנה על האוכלוסייה בצד האויב, האתגרים לסיוע הומניטרי באופן בלתי נמנע הרבה יותר מסובכים. עם זאת, גם במקרים אלה סוכנויות הסיוע ועובדיהם מבקשים בראש ובראשונה להעניק הגנה וסיוע לנפגעים, תוך העדפת הפגיעים ביותר – נשים וילדים, קשישים, פצועים וחלשים.
לשם מטרה זו, ולה בלבד, עליהם לשתף פעולה עם כל הצדדים המעורבים – ממשלות, צבאות, ולעתים גם שחקנים לא-מדינתיים, כולל קבוצות חמושות. מאמצים אלה מאלצים את הגורמים ההומניטריים לנווט בפוליטיקה המקומית והבינלאומית, שלעתים מהולים בחוסר מקצועיות, בבזבוז ואף בשחיתות. במקרים מסוימים, הם אף מצריכים שיתוף פעולה עם הכוחות השטניים ביותר, כמו חמאס, כדי להציל חיים ולעזור לאוכלוסייה פגועה. מניסיוני, במרבית המקרים, הדבר אפשרי.
בישראל הועלו בחודשים האחרונים טענות רבות נגד העברת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. אנסה להגיב כאן לנפוצות שבהן:
"אין בעזה 'בלתי מעורבים', לכן אסור להעביר סיוע לרצועה"
ב-2014 סייעה מוסקבה לגורמים פרו-רוסיים להשתלט על חבל הדונבאס שבמזרח אוקראינה ולהקים בהם משטרים בדלניים, שהתנגדו לממשלה בקייב ושלטו בכוח הזרוע. בשמונה השנים שחלפו עד הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 זרם סיוע הומניטרי לאוכלוסייה באזורי הלחימה הללו – חלקם תחת שליטה אוקראינית וחלקם בשליטת הבדלנים.
כמערכת הומניטרית, הצלחנו להגיע להבנה בין האו"ם והצלב האדום (ICRC), בסיוע של ה-OSCE, לממשלת אוקראינה והגורמים הבדלניים הלא-לגיטימיים על הכנסת סיוע הומניטרי לכל אזורי הלחימה. האוקראינים הבינו ששיתוף הפעולה של נציגי הארגונים ההומניטריים עם הגורמים הפרו-רוסיים אינו מעניק לאחרונים לגיטימציה פוליטית או בינלאומית בשטחים אלה. הפעלנו מערכת תיאום עם כל הצדדים שאפשרה לקיים הפסקות אש קצרות בזמנים מוסכמים מראש, שאותן הכל כיבדו. "חלונות שתיקה" אלה, כפי שהם כונו, אפשרו הכנסה בטוחה של שיירות סיוע וביצוע תיקונים דחופים לתשתיות חיוניות.
ואוצ'ר לרכישת מזון שחולק במזרח אוקראינה, ב-2015. ברוב המקרים, ארגוני סיוע מצליחים לפעול גם באזורי לחימה | Photo: WFP/EU/Pete Kiehart (CC BY-ND 2.0)
בתקופה זו, כל התבטאות פרו-אוקראינית באזורים שבשליטת הבדלנים הייתה כרוכה בסיכון של עונש כבד ללא משפט, או אפילו ב"היעלמות". חלק מהציבור האוקראיני ראה בשתיקת התושבים מהצד השני הוכחה להזדהותם עם הכוחות הבלתי-לגיטימיים הללו. אך בביקוריי בחבלים אלו, בכל שיחותיי עם התושבים – אף שנמנעתי מלדבר על פוליטיקה – חזר ועלה מסר דומה: "איננו מעוניינם בהצלחת אף אחד מהצדדים ואיננו רוצים לחיות במלחמה. אנחנו זקוקים לעזרה הומניטרית דחופה כדי לשרוד, אבל יותר מכל רוצים לראות סוף לתלות בסיוע כזה ולחזור להתפרנס בכבוד". מסר דומה שמעתי מנזקקים במשברים אחרים שבהם הייתי מעורבת, כולל בסודאן, באפגניסטאן, בהאיטי, בקונגו ובאתיופיה.
אף שאין דמיון מלא בין חמאס למקרים האחרים, מטרתי כאן היא להדגים שסיוע הומניטרי יכול להגיע לנזקקים גם במצב של מלחמה בין צבא סדיר לכוחות חמושים בלתי-לגיטימיים.
"העברת סיוע הומניטרי עוזרת בעקיפין לחמאס"
הסטת סיוע היא תופעה נפוצה במשברים בעולם ומתרחשת בסבירות גבוה גם בעזה, אף שההיקף אינו ידוע. אך יש שיטות למנוע אותה או לצמצמה למינימום: נוכחות מוגברת בשטח של גורמים הומניטריים מהימנים, בינלאומיים או מקומיים, לצורך ניטור והערכה מקרוב על הסיוע הנכנס, יכולה לסייע בכך.
למרבה הצער, המצב בעזה כיום אינו מאפשר לקיים את המעקב הנחוץ, ממספר סיבות: ראשית, קיים סיכון גבוה במיוחד לחיי עובדים הומניטריים בגלל הלחימה המתמשכת; שנית, ישראל הטילה כאמור מגבלות על כניסת עובדים הומניטרים לישראל וממנה לרצועה (כולל עיכוב חידוש ויזות ואף שלילתן);[20] שלישית, המלחמה גרמה לקריסת כל המערכות הציבוריות בעזה, כולל מערכת אכיפת החוק (שהיתה חלק משלטון חמאס, אותו ישראל מבקשת לחסל), והעלייה החדה בפשיעה ברצועה מקשה על הניסיון להבטיח שהסיוע אכן יגיע לנזקקים ביותר.[21]
אמנם קיימים תיעודים בהם נראים חמושים ברצועה בוזזים משאיות סיוע ודיווחים רבים על שוק שחור של מזון וסחורה אחרת שנגנבו.[22] אך מבחינת הקהילה הבינלאומית, השיקולים שהוזכרו לעיל אינם מצדיקים מניעת סיוע מהאוכלוסייה בעזה מחשש שהוא יוסט לחמאס. עבור רבים בעולם, מהלך כזה הינו בלתי מוסרי, מהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי ותורם להשחרת תדמיתה של ישראל.
שיקום האמון ההדדי וייעול שיתוף הפעולה בין ישראל למערכת ההומניטרית הבינלאומית יכולים להשקיט סוגיה רגישה זו ולסייע לישראל לתת מענה לטענות המועלות נגדה.
"האו"ם משקר לגבי היקף המשבר בעזה"
בכל משבר הומניטרי, ארגוני הסיוע מבצעים באופן שוטף הערכה של היקף המשבר והצרכים של האוכלוסייה. מטרתה של הערכה זו היא לאפשר לארגונים לתכנן תגובה אסטרטגית ולהקים מערכת ניטור מקיפה שתסייע בהקצאת המשאבים. בימים בהם מספר הנזקקים לסיוע ההומניטרי בעולם טיפס לשיא חסר תקדים של 362 מיליון נפש,[23] כאשר בד בבד המדינות העיקריות התורמות לסיוע הומניטרי מקצצות את היקף תרומתן,[24] יש צורך בהערכה קפדנית עוד יותר של היקף הנזקקוּת וחומרתה כבסיס לתכנון, תוך העדפת החלשים והנזקקים ביותר. קיימות שיטות בדוקות לביצוע הערכה ראשונית מהירה של משבר וכן להערכות עומק בנושאים שונים (גישה למים, מזון, טיפול רפואי, מחסה, ועוד).
המערכת ההומניטרית שואפת לאסוף נתונים מהימנים באופן עצמאי, אך במצב של מלחמה בלתי פוסקת, מלאכה זו הופכת מורכבת עוד יותר. אתגר קשה ומשמעותי ראשון הוא הבטחת שלומם של העובדים ההומניטרים המומחים המבצעים הערכה ואיסוף נתונים מהימנים. אתגר שני הוא שבמצב שבו האוכלוסייה נעקרת פעם אחר פעם, הנתונים משתנים מיום ליום.
אתגר שלישי הוא שבמקרים שבהם הצדדים המעורבים בסכסוך הם שמספקים את הנתונים, פעמים רבות הגורמים המעורבים – בין אם הממשלה או גורם אחר באזור שבו קרה האסון – ינסו להטות את את המספרים כדי לתעדף אזור מסוים או קבוצה אתנית ספציפית על חשבון אחרים, בניגוד לעקרונות ההומניטריים. ניגוד העניינים המובנה הזה מקשה על ארגוני הסיוע להסתמך על המידע אותם מספקים הצדדים לעימות.
הוויכוחים על אמינות הנתונים משניים למציאות העגומה: אין כל מחלוקת שקיימת מצוקה קשה בעזה, והצורך בתכנון יעיל של חלוקת הסיוע אינו יכול לתרץ עיכובים בהנגשתו לנזקקים לו
עבור עובדים הומניטרים, איסוף נתונים מדויקים ואימותם בזמן מלחמה חשובים לא רק כדי לחלק סיוע בצורה מושכלת, אלא עבור היכולת שלהם לפעול בכלל. תורמים לארגוני סיוע מצפים שהחלטותיהם יתקבלו על בסיס נתונים מהימנים, והם יכולים למשוך מימון במקרים של התערבות בוטה במספרים. בה בעת, העובדים ההומניטריים תלויים בהסכמת הממשלה או הרשות השולטת כדי לפעול בשטחן, ולאלו אינטרסים משלהן. הפוליטיקה של מידע וניתוחו במצבי חירום קיצוניים היא סוגייה מורכבת ורגישה, בעיקר לגבי קביעת דרגת הרעב (IPC), כפי שקורה במשבר בעזה ונראית גם במשברים אחרים, כמו אתיופיה, צפון ניגריה, ועוד.[25]
במלחמה ברצועה, הוויכוח על אמיתותם של נתונים ומספרים קשה במיוחד לנוכח משבר האמון העמוק בין ישראל לאו"ם. אף שאין זה המקום לרדת לשורשיו של חוסר האמון, שקיים זה שנים רבות והחריף לאחר 7 באוקטובר, די לומר שהאו"ם מזוהה בישראל עם הצד שנלחם במדינה וכגוף המוטה נגדה. באו"ם, מנגד, קיים תסכול עמוק ממה שנתפס כחוסר שיתוף הפעולה של ישראל והיעדר נכונות מצדה למנוע ולצמצם פגיעות והפרות חמורות של זכויות התושבים הפלסטינים בשטחים.
אולם הוויכוחים הממושכים על אמינות הנתונים משניים למציאות העגומה: אין כל מחלוקת שקיימת מצוקה קשה של מזון ותנאי מחיה בעזה, וכל הסימנים מראים שבהיעדר טיפול אפקטיבי היא תחריף ותגרום לסבל של אזרחים רבים נוספים במלחמה. חרף החשיבות של תכנון מדוקדק שצוינה לעיל, היא אינה יכולה להוות סיבה לעיכוב מתמשך בהגשת סיוע לנזקקים לו ביותר.
"צריך לסגור את אונר"א"
אונר"א הוקמה ב-1949 כסוכנות סיוע זמנית לפליטים הפלסטינים וליצירת מקומות עבודה עד שיימצא עבורם פתרון קבע. ב-1967, לאחר שישראל כבשה את הגדה המערבית ורצועת עזה מידי הירדנים והמצרים, בהתאמה, היא הגיעה עם אונר"א להסכמות לפיהן הסוכנות תמשיך את פעילותה עבור האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הללו. בחלוף 75 שנים הפכה הסוכנות לספקית ענקית של חינוך, בריאות, ושירותים חברתיים ל-5.9 מיליון פליטים פלסטינים החיים בגדה המערבית, ברצועת עזה, במזרח ירושלים, בירדן, בסוריה ובלבנון.
כיום, אונר"א הוא ארגון הסיוע הגדול ביותר הפועל ברצועת עזה והיחיד שיכול לפקח על חלוקת סיוע הומניטרי. עובדה היא שישראל הסתמכה, וממשיכה להסתמך, על הסוכנות שתספק סיוע ושירותים לאוכלוסייה בגדה המערבית וברצועת עזה (גם אם לטענת ישראל, היא כבר אינה שולטת בה) – דבר שהמדינה, ככוח הכובש לפי הדין הבינלאומי, מחויבת לעשות על פי חוק.
הביקורת הקשה של ישראל כלפי אונר"א נובעת בראש וראשונה משום שהמנדט שניתן לסוכנות משמר את רעיון זכות השיבה של הפלסטינים.[26] מלבד ישראל, יש רבים נוספים שרואים בעייתיות במנדט זה.[27] בניגוד לסוכנות הפליטים של האו"ם (UNHCR), אשר קיבלה מנדט לא רק לדאוג לפליטים ברחבי העולם אלא גם למצוא להם "פתרונות עמידים" (Durable Solutions), כמו שילובם במדינות מארחות המציעות לפליטים אזרחות, המנדט של אונר"א מתיר לסוכנות לספק סיוע בלבד. זו אולי בעיה, אבל לא אחת שמתפקידה של אונר"א לפתור.
לבעייה השורשית של ישראל עם אונר"א מתווספות האשמות קשות ספיצפיות. המדינה מאשימה את הסוכנות בכך שהיא מחנכת לשנאת ישראל[28] (טענה שאונר"א דוחה מכל וכל),[29] ולפי ממצאי צה"ל במלחמת "חרבות ברזל", מתקני הסוכנות שימשו את חמאס לביצוע פעילות צבאית.[30] חשוב לומר כי גם אם אונר"א גינתה את הקיום והשימוש לכאורה של קבוצות חמושות פלסטיניות במנהרות מתחת למתקניה, יש צורך לחקור באופן יסודי את כל מה שנעשה או לא נעשה שאיפשר שימוש במתקנים אלה לצורכי טרור, כמו גם חפירת מנהרות תחת תשתיות אזרחיות לצרכים צבאיים.
אם אונר"א תיסגר, ישראל תהיה מחויבת, ככוח כובש לפי הדין הבינלאומי, לספק את כל השירותים שהסוכנות מספקת היום לאוכלוסייה הפלסטינית
בעקבות ההאשמות הישראליות לפיהן 12 מ-13,000 עובדים של אונר"א בעזה היו מעורבים בהתקפות של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר,[31] ו-2,135 עובדים נוספים הם חברים או בחמאס או בג'יהאד האיסלמי,[32] נשמעו קריאות רועמות לסגור את הסוכנות. מספר מדינות אף הקפיאו את תרומתן לסוכנות, אך מרביתן, כולל ארה"ב, הפשירו את הכספים[33] אחרי שקיבלו את טענת הסוכנות לפיה היא ערכה חקירה עצמאית ונקטה צעדים מיידיים לגבי המקרים שעליהם ישראל סיפקה את המידע הנחוץ כבסיס לחקירה.[34] באוגוסט הודה האו"ם שתשעה עובדים של אונר"א פוטרו לאחר שהשתתפו "בסבירות גבוהה" במתקפת 7 באוקטובר.[35]
לישראלים אולי לא נוח להכיר או להודות בכך, אך גם הם יודעים שאין גוף בינלאומי אלטרנטיבי שיכול היום להיכנס במקום אונר"א לעזה ולהחליפה שם. גם בקרב הקהילה ההומניטרית קיים קונצנזוס מקיר לקיר שאין ארגון אחר שיכול למלא את מקומה של אונר"א כעת. ידוע לי שהסוכנויות ההומניטריות, אפילו הגדולות ביותר, בעלות יכולות לספק סיוע מקצועי בהתאם למנדט הממוקד שלהן, אך אין בידיהן לפעול בעזה מבלי להסתמך על אונר"א. המנדט הרחב של אונר"א לספק שירותים ציבוריים מגוונים, כמו גם הניסיון והידע המקומי שצברה לאורך השנים, כולל על ארגוני חברה אזרחית מקומיים מהימנים, מאפשר לה באופן ייחודי לתמוך בפעולותיהן של כל יתר הסוכנויות והארגונים ההומניטריים ולתמוך בהן.
אם אונר"א תיאלץ לקצץ את פעילותה או אף להפסיקה, יהיו לכך השלכות קצרות וארוכות טווח בעזה ועבור פליטים פלסטינים ברחבי המזרח התיכון, אבל גם עבור ישראל. זאת, כיוון שללא הסוכנות, ישראל תהיה מחויבת, ככוח כובש לפי הדין הבינלאומי, לספק בעצמה את כל השירותים שאונר"א מספקת כיום לאוכלוסייה הפלסטינית.
צעדי מדיניות מומלצים
מבחינה הומניטרית, מה ישראל יכולה וצריכה לעשות?
שיפור העבודה מול האו"ם
יחסי ישראל עם תת-מזכ"ל או"ם היוצא לעניינים הומניטריים, מרטין גריפית'ס, וצוותו היו עכורים במיוחד, אך הוא סיים באחרונה סיים את תפקידו. כמו כן, התחלפו בעלי תפקידים בכירים נוספים במערך הסיוע ההומניטרי באו"ם, ואחרים יתחלפו בקרוב. זוהי הזדמנות לפתיחת דף חדש ביחסים – הן מצד ישראל והן מצד האו"ם.
על ישראל להזמין מיוזמתה את תת-מזכ"ל האו"ם החדש לעניינים הומניטריים מיד עם מינויו לדיאלוג פתוח, הן על המצב הקיים והן על הדרך קדימה. מהלך פרואקטיבי כזה יאפשר לסייע עוד הקיץ לתושבי עזה, ובסופו של דבר יעבוד לטובת ישראל. האו"ם, מצדו, צריך לגלות פתיחות להקשיב לטענותיה של ישראל ונכונות לגוון את גישתו, מעבר להצהרות פומביות, גם לדיפלומטיה הומניטרית.
מלבד התמקדות בהטחת האשמות הדדיות, כשכל צד ממילא חירש לטענות הצד השני, בניית אמון ושיתוף פעולה פרגמטי ישרתו בראש וראשונה את הצורך הדחוף לבלום התדרדרות במשבר ההומניטרי וליצירת תנאים לשיפורו. שינוי כזה יאפשר לקדם את מטרות הארגונים ההומניטריים וישרת גם את ישראל. מניסיוני ממספר רב של זירות משבר, ישנן דרכים להתגבר על סוגיות רגישות, אם בנוגע לאמיתות נתונים ואם לגבי השקטת חשדות לזליגת סיוע לחמאס.
להקים חלופה לעבודה דרך המתפ"ש
מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש) בצה"ל מרכז היום, בין יתר תפקידיו, את הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועה. אך המתפ"ש הוא גוף צה"לי שחושב בראש וראשונה כיצד יוכל למלא את מטרותיו הצבאיות, והנושא ההומניטרי אינו בראש מעייניו. מסיבה זו, ישראל זקוקה לגורם אזרחי מקצועי שיעסוק בתיאום סיוע הומניטרי – כפי שקיים במדינות רבות בעולם, מדרג שר ומטה.
בכל סוגי המשברים ההומניטריים פועל משרד אזרחי מקומי מוביל שאחראי על הפעולות ההומניטריות במקרי חירום. כך, למשל, כמתאמת במשברים הומניטריים באוקראינה, לצד התיאום מול מנגנוני צבא וביטחון, שיתפתי פעולה ברמה המדינית עם סגנית ראש ממשלה האחראית על סיוע הומנטירי וגם עם צוות מיוחד במשרד הנשיא. ברמה המקצועית עבדתי מול משרדי ממשלה שונים בהובלת משרד הרווחה ומשרד הבריאות, לצד משרדים אחרים בדרג הלאומי, האזורי והמקומי. במקרה של איי שלמה, שם המשבר נבע מסכסוך בין-שבטי מזוין, שיתוף הפעולה, מעבר לכוחות הביטחון הלאומיים והבינלאומיים, היה עם השר שעמד בראש המשרד לאחדות הלאומית, לפיוס ולשלום.
ישראל תרוויח מהקמת גוף אזרחי בעל סמכות שירכז את סוגיית הסיוע ההומניטרי, וישאיר לצבא להתרכז במשימות ביטחון
ישראל תרוויח אם תקים גוף אזרחי בעל סמכות שירכז את סוגיית הסיוע ההומניטרי. גוף כזה יספק למקבלי ההחלטות נקודת מבט שאינה צבאית על סוגייה מרכזית במלחמה, יוכל ללמוד מהניסיון שצברו גופים דומים במדינות אחרות, ירכז את הקשר של ישראל עם ארגונים בינלאומיים (ממשלתיים ולא-ממשלתיים) ויתווך בינם לבין שאר הרשויות במדינה. גם לצבא יש עניין להתמקד שוב בנושאי ביטחון בלבד.
ישראל סייעה במשברים הומניטריים רבים בעולם, כולל באחרונה באוקראינה. ישנם ארגונים ישראליים לא-ממשלתיים ומומחים מקומיים שמכירים היטב את מערכת הסיוע הבינלאומי, כולל כאלה שבעצמם עבדו או עובדים בסוכנויות או"ם וארגונים אחרים, אשר יכולים לייעץ ולקחת חלק בהקמת מערכת כזו. נייר של מכון מתווים וארגון סיד-ישראל, תחת הכותרת "אסטרטגיה הומניטרית במלחמת ישראל-חמאס", מניח אפשרויות פעולה בכיוון כזה.[36]
לעבוד עם אונר"א
אונר"א מצויה במוקד הטענות על ההטייה האנטי-ישראלית של האו"ם, לאור ההאשמות כלפי אנשיה והממצאים שמעידים כי מתקניה שימשו אנשי חמאס למטרות צבאיות. גם אם הסוכנות אינה נקייה מאשמה בפעולותיה בעזה, לפעול לסגור את פעילותה, שכאמור הינה ללא תחליף כרגע, תהיה טעות אסטרטגית שיכולה להביא לתוצאות הרות אסון לפלסטינים ולישראל, בדומה לטעויות שעשתה ארה"ב בעיראק ב-2003.[37] שם, ריסוק טוטאלי של הממשל, ובעיקר המערכות הציבוריות ששמרו על החוק והסדר ועל מתן שירותים חיוניים לאזרחים, הביא לעלייתם של גורמים עוד יותר קיצוניים ממשטרו של מסדאם חוסיין.
אף שזו גלולה מרה במיוחד לבלוע, אין לישראל למעשה ברירה. רק פתרון מדיני ייצר את התנאים שיאפשר לאונר"א למסור את האחריות למתן כל השירותים החיוניים והסיוע שהיא נותנת היום בעזה לידי ממשל פלסטיני מקומי, כזה שישראל תבטח בו שאינו מהווה איום עליה. בתום המלחמה, אפשר לשקול להאיץ את המאמצים להביא להכפפת אונר"א לסוכנות הפליטים של האו"ם (UNHCR). מהלך כזה אולי יכול לקרב פתרון בר קיימא לסוגיית הפליטים הפלסטינים. ישראל, מצדה, תצפה ממדינות שכנות ואחרות ליטול אחריות בנושא, אבל תצטרך גם לעשות זאת בעצמה.
סיכום
מניסיוני הארוך באו"ם, גם במקרים בהם לארגונים הומניטריים מטרות המנוגדות לאלו של ממשלות וכוחות לוחמים, אפשר להגיע לשיתוף פעולה, לשאת ולתת, ללבן סוגיות ולמצוא פתרונות שמאפשרים לסיוע הומניטרי להגיע לנזקקים באזורי לחימה. שינוי בגישתה של ישראל כלפי הכנסת סיוע הומניטרי בעזה; פתיחת דף חדש לגבי שיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים בנושאים הומניטריים; והישענות על קהילה אזרחית של מומחים הומניטרים ישראלים – יאפשרו ליישם פעולות פרגמטיות על בסיס עקרונות הומניטריים, להציל חיים ולהחזיר כבוד אנושי מינימלי לאזרחים הפגועים בעזה.
גם אם מדובר רק ב"פלסטר" עד שיגיעו פתרונות ארוכי טווח לשיקום ופיתוח, השלב ההומניטרי לכל הפחות יכול למנוע התדרדרות עוד יותר חמורה של המשבר בעזה, שבתורה תעמיק את הנזק לתדמית של ישראל, למעמדה הבינלאומי ואף לבריאות אזרחיה. סיוע כזה גם יכול להיות פתח לסלילת שלב השיקום שלאחר המלחמה.
גיליון זה יצא לאור בשיתוף פעולה עם האגודה לפיתוח בינלאומי – ישראל (SID Israel)
אסנת לוברני מילאה ב-26 שנותיה באו"ם שורת תפקידים בכירים, בהם מתאמת לפיתוח וסיוע הומניטרי באוקראינה ובקוסובו, בפיג'י ותשע מדינות איים נוספות, וכיהנה במספר תפקידים בכירים בסוכנות הנשים של הארגון. היא ממשיכה לייעץ לאו"ם ולגופים אחרים בנושאים קשורים לסיוע הומניטרי, כמו גם למגדר, לנשים ולבטחון ושלום, וחברה בארגונים Diplomats Without Borders ו-MENA2050.
(צילום: באדיבות המחברת)
הערות
* The appearance of U.S. Department of Defense (DoD) visual information does not imply or constitute DoD endorsement.
[1] Les Roberts, “The Science Is Clear. Over 30,000 People Have Died in Gaza,” TIME, 15 March 2024. https://time.com/6909636/gaza-death-toll/
[2] “Children in Gaza Need Life-Saving Support,” UNICEF, n.d. https://www.unicef.org/emergencies/children-gaza-need-lifesaving-support#:~:text=More%20than%2014%2C000%20children%20have
[3] Rachel Treisman, “Sen. Bernie Sanders Says Aid to Israel Should Be Conditional, Citing the Toll on Gaza,” NPR, 7 December 2023. https://www.npr.org/2023/12/07/1217758587/bernie-sanders-israel-aid-conditional; “Biden Says Israel’s Response in Gaza Is ‘over the Top,’” Voice of America, 8 February 2024. https://www.voanews.com/a/biden-says-israel-s-response-in-gaza-is-over-the-top-/7480608.html; Bassam Masoud, Nidal Al-Mughrabi, and Nidal Al-Mughrabi, “Israel Sharply Ramps up Gaza Strikes, U.S. Alarmed,” Reuters, 8 December 2023. https://www.reuters.com/world/middle-east/us-criticizes-israel-gaza-civilian-toll-un-hear-ceasefire-demand-2023-12-08/
[4] חן מענית, "המדינה לבג"ץ: יש כשלים באספקת הסיוע ההומניטרי לעזה, פועלים לתקן זאת", הארץ, 15 באפריל 2024. https://www.haaretz.co.il/news/law/2024-04-15/ty-article/0000018e-e1e4-d371-afce-e9ecc51f0000
[5] “Amid Deteriorating Situation in Gaza, Senior Humanitarian Coordinator, Briefing Security Council, Stresses Need for Ceasefire, Unimpeded Delivery of Aid,” SC/15757, Meetings and Press Releases, 2 July 2024. https://press.un.org/en/2024/sc15757.doc.htm
[6] ניו יורק טיימס, “המחסנים מלאים והמשאיות מחכות, אז למה לא מגיע יותר סיוע לעזה?", הארץ, 28 במארס 2024.
[7] אביגדור ליברמן, “די לתמימות: אין חפים מפשע בעזה", וואלה!, 3 בדצמבר 2023. https://news.walla.co.il/item/3626347
[8] אמיתי גזית, “ההצעה של שרת המודיעין: טרנספר של תושבי עזה לסיני", כלכליסט, 24 באוקטובר 2023. https://www.calcalist.co.il/local_news/article/rj2mplngp
[9] "ח"כ מיש עתיד: לספח חלק מרצועת עזה", סרוגים, 19 בדצמבר 2023. (לינק)
[10] Barak Ravid, “Despite U.S. Requests, Israel Reduces Aid Allowed into Gaza after Ceasefire Collapses,” Axios, 1 December 2023. https://www.axios.com/2023/12/01/gaza-aid-hamas-israel-limit-ceasefire-collapse
[11] “Israel Denies Visas to UN Staff as It Hits Back against Gaza War Criticism.” Al Jazeera, 25 December 2023. https://www.aljazeera.com/news/2023/12/25/israel-denies-visas-to-un-staff-as-it-hits-back-against-gaza-war-criticism
[12] Loveday Morris, “Far-right Israeli settlers step up attacks on aid trucks bound for Gaza,” The Washington Post, 26 May 2024. https://www.washingtonpost.com/world/2024/05/26/west-bank-aid-trucks-gaza-settlers/
[13] “Israel Draws International Outrage after Airstrikes Kills 7 Aid Workers,” PBS News Hour, 5 April 2024. https://www.pbs.org/newshour/show/israel-draws-international-outrage-after-airstrikes-kills-7-aid-workers
[14] ניר דבורי וגיא פלג, “חקירה סמויה הובילה למעצרים בשדה תימן בחשד להתעללות במחבל, היה חשש שיתאמו גרסאות", N12, בתאריך 29 ביולי 2024. https://www.mako.co.il/news-military/2024_q3/Article-1af85b7907ff091027.htm
[15] "דיכטר: זו נכבת עזה 2023", YNET, בתאריך 11 בנובמבר 2023. https://www.ynet.co.il/news/article/hkndbp67t; "ח"כ שמחה רוטמן: 'כולנו מאוחדים להכרעת החמאס'", עכשיו 14, בתאריך 12 באוקטובר 2023. https://www.youtube.com/watch?v=QLp4L8NUHE8&t=284s; "הרב שמואל אליהו: אטום על עזה – אופציה, אותי לא יפטרו", ערוץ 7, בתאריך 14 בנובמבר 2023. https://www.inn.co.il/news/620033
[16] כרמל דנגור, "בעקבות הלחץ האמריקני: הגדלה משמעותית של הסיוע ההומניטרי לעזה", כאן11, 11 באפריל 2024. https://www.kan.org.il/content/kan-news/newstv/p-591147/s2/736796/
[17] “What Does the Law Say about the Responsibilities of the Occupying Power in the Occupied Palestinian Territory?” ICRC, 26 July 2024. https://www.icrc.org/en/document/ihl-occupying-power-responsibilities-occupied-palestinian-territories
[18] “What Are the Obligations of Israel and Hamas to Protect Civilians?” The Economist, 24 April 2024. https://www.economist.com/the-economist-explains/2024/04/24/what-are-the-obligations-of-israel-and-hamas-to-protect-civilians
[19] מיטל יסעור בית-אור, "פוליו בעזה: צה"ל החל במבצע חיסונים לאלפי לוחמים ברצועה", ישראל היום, 21 ביולי 2024. https://www.israelhayom.co.il/health/article/16115415
[20] “Leading NGOs Slam Israel’s Halt in Visa Renewals for Aid Workers in Gaza and West Bank,” AP News , 7 March 2024. https://apnews.com/article/israel-gaza-war-hamas-humanitarian-visas-5d306d367e6522495a4ee8045859a3b8; Samuel Forey and Clothilde Mraffko, “Israel Denies Visas to Aid Workers in Gaza,” Le Monde, 15 March 2024. https://www.lemonde.fr/en/international/article/2024/03/15/israel-denies-visas-to-aid-workers-in-gaza_6622932_4.html
[21] Mehul Srivastava, Neri Zilber and Heba Saleh, “Looting all but halts Gaza aid deliveries as law and order nears collapse,” Financial Times, 21 February 2024. https://www.ft.com/content/9c7253aa-d201-487a-bf5c-901b142eb7e4
[22] Kat Lonsdorf and Anas Baba, “Looting in Gaza Has Led to Skyrocketing Food Prices,” NPR, 26 June 2024. https://www.npr.org/2024/06/26/nx-s1-5020127/looting-in-gaza-has-led-to-skyrocketing-food-prices
[23] “Record Numbers of People Need Humanitarian Assistance,” United Nations: Information Service Vienna, n.d. https://unis.unvienna.org/unis/en/topics/related/2023/humanitarian-need.html#:~:text=One%20in%2022%20people%20around
[24] “Global Humanitarian Overview 2024: UN Launches $46 Billion Appeal for 2024 as Global Humanitarian Outlook Remains Bleak,” ReliefWeb, 11 December 2023. https://reliefweb.int/report/world/global-humanitarian-overview-2024-un-launches-46-billion-appeal-2024-global-humanitarian-outlook-remains-bleak-enar
[25] “The Politics of Information and Analysis in Famines and Extreme Emergencies: Synthesis of Findings from Six Case Studies,” ReliefWeb, 18 May 2020. https://reliefweb.int/report/yemen/politics-information-and-analysis-famines-and-extreme-emergencies-synthesis-findings
[26] UNRWA. 2024. “Frequently Asked Questions,” UNRWA, 2024. https://www.unrwa.org/who-we-are/frequently-asked-questions
[27] “The Real Problem with the UN’s Agency for Palestinians,” The Economist, 15 February 2024. https://www.economist.com/middle-east-and-africa/2024/02/15/the-real-problem-with-the-uns-agency-for-palestinians
[28] “UNRWA textbooks still include hate, antisemitism despite pledge to remove — watchdog”, Times of Israel, 7 July 2022. https://www.timesofisrael.com/unrwa-textbooks-still-include-hate-antisemitism-despite-pledge-to-remove-watchdog/
[29] “UNRWA Reviews and Responds to Allegations Concerning Agency Educational Materials,” UNRWA, 15 July 2022. https://www.unrwa.org/newsroom/press-releases/unrwa-reviews-and-responds-allegations-concerning-agency-educational
[30] Dylan Martinez, “Hamas had command tunnel under UN Gaza HQ, Israel says,” Reuters, 11 February 2024. https://www.reuters.com/world/middle-east/hamas-had-command-tunnel-under-un-gaza-hq-israeli-military-says-2024-02-10/
[31] Emanuel Fabian, “Israel reveals 12 UNRWA staffers it says took part in Oct. 7, says 30 more assisted,” Times of Israel, 16 February 2024. https://www.timesofisrael.com/israel-reveals-12-unrwa-staffers-it-says-took-part-in-oct-7-says-30-more-assisted/
[32] דניאל אדלסון, "'העצמת נשים ופיקוח על תוכן הלימוד בבתי הספר': המלצות דו"ח בדיקת אונר"א", YNET, בתאריך 22 באפריל 2024. https://www.ynet.co.il/news/article/hjawi11v110
[33] Arab News, “US Must Restore Funding to UN Aid Agency for Palestinians, Rights Body Warns,” Arab News, 19 July 2024. https://www.arabnews.com/node/2552536/middle-east
[34] Reuters and TOI Staff, “UN ends check into one UNRWA worker, suspends 4 more probes, says evidence lacking,” Times of Israel, 27 April 2024. https://www.timesofisrael.com/un-closes-probe-into-one-unrwa-worker-and-suspends-4-more-says-evidence-lacking/
[35] David Brunnstrom, “Nine UNRWA staff members were possibly involved in attack on Israel, UN says,” Reuters, 5 August 2024. https://www.reuters.com/world/middle-east/nine-unrwa-staff-may-have-been-involved-oct-7-attack-israel-says-un-2024-08-05/
[36] עינב לוי, "אסטרטגיה הומניטרית במלחמת ישראל-חמאס", בהוצאת מכון מתווים וסיד-ישראל, יוני 2024. (לינק)
[37] Kenneth M. Pollack, “The Seven Deadly Sins of Failure in Iraq: A Retrospective Analysis of the Reconstruction,” Commentary, Brookings, 1 December 2006. https://www.brookings.edu/articles/the-seven-deadly-sins-of-failure-in-iraq-a-retrospective-analysis-of-the-reconstruction/
Comments