התרחקותה של ישראל מערכי הדמוקרטיה הליברלית, הפיכתה לנושא מפלג בפוליטיקה האמריקאית והתעלמותה מאינטרסים אמריקאיים במהלך המלחמה, ציננו מאוד את היחסים עם בעלת הברית החשובה ביותר שלנו. אם לא תשנה כיוון ותחזק את הנכסיות שלה בעיני המעצמה הגדולה בעולם, ישראל עלולה למצוא את עצמה תוך זמן קצר מול ממשל – דמוקרטי או רפובליקאי – שבוחן מחדש את עומק היחסים עמה
הנשיא ביידן עם רה"מ נתניהו בתל אביב ב-18 באוקטובר 2023 | (Official White House Photo by Cameron Smith, public domain)
בחינה של יחסי ישראל-ארה"ב בשנה החולפת מעלה שאלה אחת מרכזית: האם ישראל עודנה ״בעלת ברית אסטרטגית קרובה ואמינה" של ארה״ב? על רקע האירועים וההתפתחיות בתקופה זו, התשובה היא: תלוי את מי שואלים.
יש ישראלים – כולל חברי ממשלה – שממשיכים למלמל כבדרך אגב על ״יחסים מיוחדים״, ״ברית בלתי ניתנת לערעור״, ״שותפות אינטרסים״ ומסד מפואר של ״ערכים משותפים״ שאין לו מקבילה ביחסי שתי מדינות. בה בעת, יש ישראלים – כולל,לעיתים, אותם אנשים ממש – שמשמיצים את ארה״ב ומזלזלים בנשיאה;[1] לוקחים את הגיבוי המדיני והמדיני האמריקאי כמובן מאליו או כטובה שישראל עושה לארה"ב;[2] מתארים אותו או כבלתי חיוני (״נסתדר לבד״);[3] מתעלמים מהאינטרסים של ארה״ב; וחסרי כל מודעות עד כמה הם מייצרים חיכוכים במקום הבנות.
לעומתם, יש אמריקאים – רבים מהם בעמדות מפתח בממשל – שעבורם אירועי השנים 2023-2024 האירו בעוצמה את הפערים המתרחבים בין המדינות, הן במישור הפוליטי, הן בדמותן של שתי המדינות והן בזירה הגיאופוליטית.
הצטברות האירועים מביאה למסקנה ברורה ומדאיגה: יחסי ישראל-ארה״ב מצויים במשבר עמוק. ואם בממשל הנוכחי עדיין מוכנים לבלוע צפרדעים שישראל מגישה להם, אין כל ערובה כי הנשיא או הנשיאה הבאים יסכימו להמשיך בכך.
אלו בישראל שממשיכים לשפוך דלק במקום מים על המדורה הזו לוקחים את היחסים עם ארה״ב כאמת נצחית וכמובנים מאליהם. הם שוכחים שהתפתחות היחסים לדרגת ברית בלתי פורמלית איננה, ומעולם לא היתה, טבעית ואורגנית – ואיש אינו מבטיח שלא ניתן להסיג אותם לאחור.
מאמר זה יסקור בקצרה את היחסים עם ארה"ב בעקבות אירועי השנה החולפת, יפרט מדוע המזרח התיכון איבד בעיניה מחשיבותו האסטרטגית לטובת המזרח הרחוק, ויתאר כיצד שלושה בקיעים ביחסים התלכדו בשנה האחרונה לכדי משבר מעמיק בין שתי בעלות הברית הוותיקות.
יחסים שהבשילו לאט
השנים הראשונות ביחסי ישראל-ארה"ב התאפיינו בצינה וריחוק. רק בשנות ה-60 החלה התקרבות ראשונה, כחלק ממדיניות ארה״ב בעת המלחמה הקרה לבלימת ברית המועצות. זו נבעה, בין היתר, מאכזבתה של וושינגטון מכישלון האפשרות לכרות ברית משמעותית עם העולם הערבי.
ההחלטה האסטרטגית למכור לישראל מטוסי פאנטום וסקייהוק מתקדמים התקבלה אמנם לפני מלחמת ששת הימים, אך הם סופקו רק לאחריה, כחלק מניסיון אמריקאי לבחון את יעילותם מול טילי קרקע-אוויר סובייטים במצרים בזמן מלחמת ההתשה (1970-1967). צה"ל חלק את הלקחים שהפיק עם הצבא האמריקאי, שנזקק להם במלחמה שניהל באותם שנים בווייטנאם.
במהלך מלחמת יום הכיפורים גברה רמת הסיוע משמעותית: ארה״ב העבירה משלוחי חירום של ציוד ומערכות לחימה באמצעות רכבת אווירית, ולאחריה, מיסד הנשיא ריצ׳רד ניקסון מתן סיוע צבאי שנתי לישראל בגובה שלושה מיליארד דולר: 1.8 סיוע צבאי ו-1.2 סיוע אזרחי שנועד לכיסוי חובות (בשנים האחרונות הסיוע הוא צבאי בלבד). רק במהלך שנות ה-80 הפכו היחסים בין המדינות ל״אסטרטגיים״: ב-1985 חתמו המדינות על הסכם סחר חופשי, וב-1987 ישראל שודרגה למעמד של ״בעלת ברית מרכזית שאיננה חברת נאט״ו״ (Major Non-NATO ally).
על אף א-סימטריה מובנית בין מעצמת-העל למעצמה האזורית, התפתחו יחסים שהתבססו על נראטיב המשלב שותפות ערכים ושותפות אינטרסים – לכאורה, שני אדני היסוד של ברית אסטרטגית. השנה החולפת חשפה שינויים מבניים ותפיסתיים במשוואה הזו.
זו שעולה, זו שיורדת
לפני שדנים ביחסים הבילטרליים המתדרדרים בין ישראל לארה"ב, יש להכיר את הגורמים החיצוניים שמשפיעים עליהם – הן התפתחויות גאופוליטיות והן פנים-אמריקאיות. למרבה הצער, במקום להגיב להתפתחויות הללו באופן שמשרת את האינטרס המרכזי שלה – שימור היחסים המיוחדים עם בעלת בריתה החשובה ביותר – בשנים האחרונות ישראל נוהגת, לרוב, להיפך.
בעשור האחרון החלה ארה״ב בתהליך של התנתקות מדורגת אך מובהקת מהמזרח התיכון. היא אמנם שומרת על נוכחות צבאית באזור באמצעות הצי החמישי במפרץ הפרסי ופיקוד המרכז של ארה״ב (CENTCOM), והממשלים – דמוקרטיים ורפובליקאיים כאחד – דבקים רשמית במדיניות מוצהרת של ״שמירה על יציבות״ וכמובן ״מלחמה בטרור״ וניסיונות לצמצם חדירה סינית לאזור.[4] עם זאת, מבחינה אסטרטגית המזרח התיכון הוא כיום משני בסדר העדיפויות של מדיניות החוץ והיבטחון הלאומי של וושינגטון.[5]
מתחילת העשור הקודם ממקדת ארה"ב את מרב מאמציה במזרח הרחוק, תוך דחיקת אזורים אחרים – כולל המזרח התיכון – במורד סדר העדיפויות הלאומי
בבסיס השינוי האסטרטגי הזה ניצבים ארבעה גורמים:
ראשית, התפרקות הגוש הסובייטי ייתרה מבחינה מעשית את הדוקטרינה מימי המלחמה הקרה של ״בלימת הקומוניזם הסובייטי״ באמצעות מערכת של בריתות אזוריות, אשר שימשו משקל נגד למדינות החסות של ברית המועצות.
שנית, סביב 2010 הגיעה ארה״ב למצב של עצמאות אנרגטית בזכות גילוי פיתוח יכולות טכנולוגיות (Fracking) להפיק נפט וגז הכלוא בין שכבות סלע. מעשית, מאז 2019 ארה״ב מסוגלת לספק באופן עצמאי את כל צרכי האנרגיה שלה, ללא תלות כלשהי בייבוא.[6] מסיבות של שמירה על מחיר הנפט, חוזים ארוכי טווח ועלות הפקת נפט-פצלים, ארה״ב לא חדלה מלייבא נפט מהמזרח התיכון, במקביל לייצור המקומי שלה.[7] אולם, בהיותה צרכנית ויצרנית הנפט הגדולה בעולם, היא אינה תלויה יותר באופן משמעותי בנפט שמקורו במזרח התיכון.
שלישית, ארה״ב מצולקת ומאוכזבת ממעורבות הרפתקנית במלחמות מתמשכות ("Forever wars"), באפגניסטאן ובעיראק. מלחמות אלה עלו למשלמי המסים טריליוני דולרים, גבו אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים אמריקאים, נעשו עד מהרה בלתי פופולריות ותועלתן לארה״ב היתה זעירה עד אפסית.
מסיבות אלה, בכל המשברים הגאופוליטיים המשמעותיים במזרח התיכון מאז תחילת העשור הקודם – ההפיכה במצרים (2011), מלחמות האזרחים בלוב ובסוריה (2011 עד ימינו) ובתימן (2014 עד ימינו), והסכסוך הישראלי-פלסטיני – האמריקאים מצמצמים באופן ברור את המשאבים הצבאיים והכלכליים, היוקרה המדינית והאנרגיה הפוליטית שהם מוכנים להשקיע.
חיילים אמריקאים בעיראק, ב-2007. לארה"ב אין עוד תיאבון למלחמות מתמשכות |U.S. Air Force photo by Staff Sgt. Stacy L. Pearsall, U.S. Army Flickr (CC-BY-2.0)
הנושא היחיד במזרח התיכון בו לארה״ב יש אינטרס מתמשך קבוע, לפני 7 באוקטובר 2023 ואחריו, הוא תכנית הגרעין האיראנית. הסכם הגרעין (JCPOA) מ-2015 נתפש אמנם בארה"ב כפתרון חלקי, אבל כזה שעשוי היה להסיר את הסוגייה מסדר היום של מדיניות החוץ והביטחון האמריקאית למשך עשור לפחות.[8]
אולם, במאי 2018 פרש ממשל טראמפ באופן חד-צדדי מההסכם – לא בלי עידוד מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו,[9] שהבטיח (ולא סיפק) חלופות. הצעד הדרמטי נעשה ללא סיבה מהותית, בניגוד לעמדת כל השותפות האחרות להסכם, וללא מדיניות אמריקאית חלופית.[10]
הפרישה מן ההסכם החזירה את פרויקט הגרעין האיראני לצמרת רשימת האינטרסים האמריקאיים: ממשל טראמפ ניסה להפעיל "לחץ מקסימלי" על המשטר בטהראן, שהוחלף במשא ומתן ארוך על הסכם גרעין חדש שהחל סמוך לכניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן ב-2021. אף ששתי הגישות הללו לא בלמו את התקדמותה של תוכנית הגרעין של איראן, הקרובה מאי פעם להשגת נשק גרעיני,[11] מאמצים אלה לא חייבו עד כה הקצאת משאבים משמעותית מצד וושינגטון.
רביעית, בתחילת העשור הקודם התחזקה בארה"ב ההכרה שעלייתה של סין היא אתגר האסטרטגי המשמעותי ביותר שלה בעתיד הקרוב, עקב התעצמותה הצבאית, עוצמתה הכלכלית הנתפסת כמאיימת על זו האמריקאית, נטייתה להתפשטות בימים הסמוכים לחופיה, ורצונה המוצהר לשנות את מאפייני המערכת הבינלאומית.[12] הכרה זו הפכה עד מהרה לדוקטרינה רשמית וממשלים עוקבים ממקדים מאז את מרב מאמציהם במזרח הרחוק, תוך דחיקת הנושאים האחרים – כולל המזרח התיכון – להמשך רשימת סדר העדיפויות הלאומי.[13]
לצורך ההתמודדות עם סין, הגדילה ארה״ב את פיקוד האינדו-פאסיפי (INDOPACOM) שלה, הרחיבה את תחומי האחריות שלו והקצתה לו משאבים רבים. בנוסף, היא עמלה על חיזוק בריתות קיימות בצפון-מזרח אסיה עם יפן וקוריאה הדרומית, הניחה תשתיות לבריתות עם בריטניה ואוסטרליה (AUKUS), וממקדת מאמץ גדול במשיכת הודו לחוג ההשפעה האמריקאי.[14]
מוקדי העימות עם בייג'ינג גדולים ורחבים: קוריאה הצפונית, טייוואן, הפיליפינים, ים סין הדרומי, התעצמות הצי הסיני, חדירה סינית לאזור המפרץ הפרסי ושדרוג יחסיה עם איראן. מרבית משאביה של וושינגטון מושקעים כעת בבלימת עלייתה של סין לדרגת מעצמת-על.
על רקע זה, בעשור וקצת החולפים, ההתרחשויות במזרח התיכון שהצריכו את מעורבותה של ארה״ב היו בבחינת הסחת דעת מציקה עבורה. אך בתחילת 2023 החלו תהליכים שעתידים להתפתח למשבר עם בעלת הברית הקרובה ביותר שלהם באזור.
משחיקה הדרגתית להתדרדרות מואצת
המלחמה שמשתוללת מאז מתקפת הטרור של החמאס ב-7 באוקטובר 2023, לה קדמו תשעה חודשים של ניסיונות לשינוי שיטת המשטר בישראל מצד ממשלת נתניהו, חשפה לעיני כל מציאות משברית ביחסים בין ישראל לארה"ב, שהפכה בשנה החולפת לבלתי ניתנת להכחשה.[15]
מלחמת "חרבות ברזל" הביאה להתלכדותם של שלושה בקיעים משמעותיים שנתגלעו בשנים האחרונות ביחסים הבילטרליים בין ישראל וארה״ב: (1) נסיגה מתמשכת ב״ערכים המשותפים״ של שתי המדינות; (2) המשך המגמה של הפיכת ישראל לנושא מקטב בפוליטיקה האמריקאית, והתרחקותה מעיקרון התמיכה הדו-מפלגתית בה (Bipartisanship support) בוושינגטון הבירה ובציבור האמריקאי; ו-(3) שחיקה, שהתפתחה למשבר משמעותי, בכל הנוגע ל״אינטרסים משותפים״. תחילה נדון בכל בקיע, ואחר-כך נעמוד על משמעות התלכדותם.
ערכים לא-משותפים. בינואר 2023, ימים ספורים לאחר שיצאה לדרך, החליטה ממשלת נתניהו להוציא לפועל תוכנית לשינוי היחסים בין הרשויות בישראל, במה שבקואליציה כינו "רפורמה משפטית" ומתנגדיה תיארו כ"הפיכה משטרית". התוכניות להחלשת הזרוע השיפוטית ולשחיקה של האיזונים והבלמים, לצד מתקפות חוזרות ונשנות על שומרי הסף, היו עבור הבית הלבן הוכחות כי ישראל נמצאת במסלול נסיגה מעקרונות הדמוקרטיה הליברלית ועושה צעדים לעבר הפיכתה למשטר סמכותני וא-ליברלי, דמוקרטיה חלולה דוגמת הונגריה או טורקיה.
הפגנות נגד נתניהו במהלך ביקור בלונדון, במארס 2023 | Photo: Alisdare Hickson (CC BY-SA 2.0)
במהלך 2023 התבטא הנשיא ג'ו ביידן מספר פעמים בפומבי נגד התוכנית של ממשלת נתניהו.[16] התעקשותו של נתניהו להמשיך בכל הכוח את מאמציו בנושא זה, חרף התנגדות בינלאומית ומחאה פנימית רבת עוצמה מבית, העלו לבחינה ביקורתית את שאלת ה״ערכים המשותפים״ שלכאורה ארה״ב וישראל חולקות.[17]
גסיסתה של הדו-מפלגתיות ביחס לישראל. הקונצנזוס סביב ישראל במערכת הפוליטית האמריקאית עדיין לא נשבר, אבל כבר אי אפשר להתעלם מהסדקים המתרחבים עם השנים.[18]
בסקר רב-משתתפים שנערך בקרב אזרחים אמריקאים במארס 2024 אמרו 34% מדמוקרטים ועצמאים שמצביעים עמם כי הם חושבים שביידן מוטה מדי לטובת ישראל במלחמה, בעוד 31% מהרפובליקאים ועצמאים שמצביעים עמם אמרו כי הוא נוטה מדי לטובת הפלסטינים. אולם הנתון החשוב בסקר הוא שבקרב מצביעי שתי המפלגות, רוב הצעירים מתחת לגיל 30 חשבו שהממשל מוטה בעד ישראל; מנגד, מרבית המשיבים שמעל גיל 50 קבעו שהוא פועל בעיקר לטובת הפלסטינים.[19] במילים אחרות, הדור הצעיר מתרחק מישראל, עובדה שצריכה להטריד את מנהיגיה מאוד.
התפתחויות גאופוליטיות, תמורות חברתיות וצעדי מדיניות בשני צדי האוקיינוס תרמו כולם לקיטוב סביב ישראל בפוליטיקה האמריקאית. עם זאת, אחת הסיבות העיקריות לאובדן התמיכה בישראל בקרב הדמוקרטים היא מערכת היחסים העכורה שמנהל ראש הממשלה נתניהו עם ממשלים דמוקרטיים לדורותיהם. אחרי חיכוכים עם הנשיאים קלינטון ואובמה,[20] מאז חזר לכס ראש הממשלה ב-2023 נתניהו התעמת באופן גובר עם ממשל ביידן. עדות ליחסו של הבית הלבן כלפיו היא העובדה שבאופן חריג, נתניהו הוזמן לראשונה להיפגש עם ביידן בארה"ב רק שנה וחצי לאחר כינון ממשלתו – וגם זאת על רקע המלחמה בעזה, ומכיוון שהגיע ממילא לנאום בפני הקונגרס.[21]
זיקתו לנשיא לשעבר טראמפ, המתמודד כעת בשלישית לנשיאות כמועמד הרפובליקאי, צובעת את נתניהו כיריב בעיני הדמוקרטים
לנתניהו היסטוריה עשירה של ניסיונות להחדיר את ישראל כגורם מפלג בפוליטיקה האמריקאית המזוהה עם המפלגה הרפובליקאית. השיא היה ב-2015, כאשר נתניהו פעל מול גורמים רפובליקניים לקבל הזמנה לנאום מול הקונגרס נגד הסכם הגרעין עם איראן, שאותו קידם באותה עת הבית הלבן. במפלגה הדמוקרטית לא שכחו לו זאת עד היום.[22]
גם זיקתו לנשיא לשעבר טראמפ, המתמודד כעת שוב לנשיאות כמועמד הרפובליקאי, מסמנת אותו כיריב בעיני הדמוקרטים בשנת הבחירות הנוכחית. ואכן, כאשר נתניהו הוזמן ביולי 2024 לשאת שוב דברים בפני הקונגרס – הפעם, יש לציין, בתמיכת ראשי שתי המפלגות – כמחצית מהסנאטורים ומחברי בית הנבחרים הדמוקרטים החרימו במופגן את נאומו.[23]
הקיטוב הפוליטי בארה"ב החריף את המחלוקת סביב ישראל בין המפלגות, כמו גם בתוך המפלגה הדמוקרטית.[24] רבים מהמצביעים הצעירים של המפלגה, ובכללם לא מעט יהודים, מתנגדים להתמשכות המלחמה, לאופן בו ישראל מנהלת אותה, לתמיכה שמעניק לה הממשל ולכפיות הטובה, בעיניהם, שבה ישראל מתנהלת מולו. הצעירים הללו הם פלח אוכלוסייה משפיע שכל מחוקק דמוקרטי חייב להתחשב בו, בטח ובטח סגנית הנשיא ומועמדת המפלגה לנשיאות, קמאלה האריס.
(היעדר) אינטרסים משותפים. המטוטלת של יחסי ישראל-ארה״ב נעה בפראות מצד לצד מאז 7 באוקטובר 2023. בקצה אחד: סיוע ותמיכה כמעט בלתי מוגבלים שמעניקה ארה״ב – פריסת כוחות צבאיים במזרח התיכון להרתעת איראן, סיוע בהגנה הצבאית, והענקת גיבוי מדיני במועצת הביטחון של האו״ם. עם זאת, לאור הביקורת מבית על מספר ההרוגים הפלסטינים כתוצאה מפעילות צה"ל ברצועת עזה והמצב ההומניטרי הקשה ברצועה, ובהתאם לרצונה להימנע הסלמה אזורית, וושינגטון גם הצֵרַה את צעדיה של ישראל, עיכבה משלוחים צבאיים עבור מערכת הביטחון ולא היססה לבקר את מדיניותה של ממשלת נתניהו.[25]
בשנה החולפת הסיוע חסר התקדים הזה בודד את ארה״ב בעולם,[26] הסיט אותה מסדר היום המדיני-אסטרטגי שלה במזרח אירופה ובמזרח הרחוק, אבל לכאורה שיקף מראית עין של שותפות אינטרסים עם ישראל. בקצה השני של תנועת המטוטלת עולה בארה״ב לעיון וביקורת השאלה: ״עד כמה ישראל אמינה כבעלת ברית?״, וחמור מכך: "האם התנהגותה ומדיניותה מסכנות אינטרסים אמריקאיים?"
האינטרס האמריקאי העליון מאז 7 באוקטובר היה ועודנו למנוע הסלמה אזורית, אליה ארה"ב עלולה להישאב בניגוד לרצונה. לצורך כך, שיגר הנשיא ביידן במהלך המלחמה שתי קבוצות נושאות מטוסים (carrier strike groups) למזרח הים התיכון ולמפרץ הפרסי, הזהיר מפורשות את איראן וחיזבאללה מפני הסלמת העימות והרחבתו, ולאורך זמן סיפק לישראל יותר מ-14 מיליארד דולר במערכות לחימה ותחמושת.[27]
כבר בסוף 2023, וביתר שאת סביב אפריל-מאי 2024, העריכו בממשל שנתניהו מבקש לגרור את ארה״ב לעימות עם איראן
ממשל ביידן ציפה מבעלת ברית קרובה כישראל, עליה פרס את חסותו בימים הקשים של תחילת המלחמה, לנהל דיאלוג עם הממשל; לא להתריס בפניו; לא לבקר אותו בפומבי לאחר שהעניק לה סיוע ביטחוני ומדיני יוצא דופן; וחשוב מכל – להיות רגישה וקשובה הרבה יותר בעניינים המערבים אינטרסים אמריקאיים, כמו הסלמה אפשרית מול איראן. ממשלת ישראל, למרבה הצער, עשתה לרוב את ההיפך.
כך, לאחר מספר שבועות של תמיכה בלתי-מסויגת בישראל במלחמתה בחמאס, ועל אף שישראל מעולם לא הציגה לארה״ב תוכנית מדינית לסיום המלחמה ולתקופה שאחריה, האמריקאים לקחו זאת על עצמם והניחו שורה של הצעות ותוכניות ל״יום שאחרי״. ישראל התעלמה מהן תחילה ואז דחתה אותן.
ארה״ב דחקה בישראל לראות בעזה ובלבנון מערכת של כלים שלובים: רק הפסקת אש בעזה תביא לרגיעה ותקטין את פוטנציאל ההסלמה בלבנון. ישראל התעלמה.
ארה״ב זיהתה את היווצרותו של ״ציר כאוס וטרור״ הכולל את איראן, חיזבאללה, חמאס, החות׳ים בתימן, המיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה, בתמיכתה של רוסיה – והציעה מסגרת לציר-נגד ולברית אזורית. ישראל גררה רגליים.
כבר בסוף 2023, וביתר שאת סביב אפריל-מאי 2024, התגבשה בממשל האמריקאי הערכה שנתניהו מבקש לגרור את ארה״ב לעימות עם איראן.[28] הסברה היתה שבכך הוא ינסה להפוך את הכישלון הקטסטרופלי של 7 באוקטובר לניצחון אסטרטגי. אלא שהתפתחות כזאת מנוגדת לאינטרס אמריקאי, משום שהיא עלולה לסבך את ארה״ב באזור שבו, כפי שנסקר בהרחבה לעיל, אין לה אינטרסים חיוניים.
המסקנה אליה הגיעו בוושינגטון היתה שנוצר פער ממשי בין האינטרסים של ממשלת ישראל לאלה של ארה״ב. יתרה מכך, לארה״ב נדמה כי ישראל מפרה את הנוסחה הבסיסית לפיה יש לה מרחב תמרון וחופש פעולה כל עוד פעולותיה אינן מתחככות באינטרסים אמריקאים. כל זאת מתרחש, כמובן, במהלך שנת בחירות לנשיאות ולקונגרס, בעת שלנשיא ביידן ולמועמדת לנשיאות האריס אין שום עניין בהסלמה במזרח התיכון.
סיכום: מנכס לנטל?
אין שום ספק שהשנה החולפת היתה שנה של משבר מתמשך ביחסי ארה״ב-ישראל. אולם, התפתחות אחת בולטת, מדאיגה וחשובה מכל: לראשונה מאז שנות ה-80', עת היחסים הא-סימטריים בין ארה״ב לישראל הפכו בהדרגה ל״אסטרטגיים״, בחוגי הממשל ובאקוסיסטם העוסק במדיניות החוץ יש חשיבה מחודשת ובחינה ביקורתית של שאלת היסוד: "האם ישראל היא עדיין בעלת ברית אמינה ואיכותית של ארה״ב?"[29] לדעת המחבר, התשובה החדה לשאלה הנוקבת היא: ״כל עוד בנימין נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל, לא״.
החלטת הנשיא ביידן לחרוג מהנוהג המקובל ולא להזמין את נתניהו לוושינגטון לאחר היבחרו אולי נשכחה בשל אירועי 7 באוקטובר. עם זאת, שעתה הקשה של ישראל והסבל והטרגדיה שחוותה, לא שינו בטווח הארוך את הדימוי השלילי של ישראל בקרב חלק גדול מקהל הבוחרים התומך בממשל ביידן-האריס.
תהליכים אלה, ששורשיהם שנים אחורה, מבשילים ומתלכדים יחדיו בחלוף שנה ממתקפת הטרור של 7 באוקטובר 2023 לכדי משבר מעמיק ביחסי ישראל-ארה״ב. ההתרחקות הישראלית מ"הערכים המשותפים״; היווצרות פער ב״אינטרסים המשותפים״; הניסיון מצד הממשלה להפוך את ישראל לנושא מפלג במערכת הבחירות; וההתרסה של ממשלת נתניהו כלפי ממשל ביידן ואי-הכרת התודה שלה – הביאה אותנו למשבר שאינו יכול עוד להיחשב כ"זמני". השנה החולפת לא חוללה את המשבר הזה, היא רק הרחיבה אותו והאירה אותו באור יקרות.
ההתעלמות הישראלית מהפער ההולך ומתרחב בבסיס היחסים עם ארה״ב, הן בתחום האינטרסים והן בליבת הערכים המשותפים, היא פרי חשיבה של אנשים המאמינים שהברית המיוחדת הזו תשרוד כל זעזוע. אך יחסים בין מדינות הם לעולם דינמיים ודורשים טיפוח ותחזוקה שוטפת. אם ישראל לא תשכיל להבין כיצד לשמר ולחזק את הנכסיות שלה מול המעצמה הגדולה בעולם, היא עלולה למצוא את עצמה בתוך זמן קצר מול ממשל – דמוקרטי או רפובליקאי – ששואל את עצמו בשביל מה הוא צריך את זה.
אלון פנקס שימש יועץ מדיני וראש מטה לארבעה שרי חוץ, חבר בצוותי המו״מ עם סוריה ועם הפלסטינים, חבר בצוות התכנון האסטרטגי ישראל-ארה״ב וקונסול כללי בניו יורק. פרשן "הארץ".
(צילום: באדיבות המחבר)
הערות
[1] יערה שפירא, "נושך את היד שמסייעת: השר שיקלי תקף את ביידן, שעות לאחר אישור הסיוע", כאן11, 24 באפריל 2024. https://www.kan.org.il/content/kan-news/newstv/p-591147/741917/
[2] קרן מרציאנו, "שר החוץ לשעבר: 'אם ארה"ב לא נותנת לישראל גיבוי מוחלט – אין לה מה לחפש במזרח התיכון'", N12, בתאריך 3 באפריל 2024. https://www.mako.co.il/news-politics/2024_q2/Article-9c67bbb1c63ae81027.htm; ברק רביד, "בכירים אמריקנים: סרטון ההאשמות של נתניהו פוגע במאמצים למנוע מלחמה בלבנון", וואלה, 19 ביוני 2024. https://news.walla.co.il/item/3672044
[3] "'נוכל להגן על עצמנו בלי ארה"ב, חיילים בצוק איתן מתו בגללה' | אחרי הכרזת ביידן: המתקפה הבוטה בליכוד", N12, בתאריך 29 במארס 2023. https://www.mako.co.il/news-politics/2023_q1/Article-65d3c6c980c2781026.htm
[4] Jon B. Alterman, “Pivoting to Asia Doesn’t Get You Out of the Middle East,” CSIS, 19 October 2020. https://www.csis.org/analysis/pivoting-asia-doesnt-get-you-out-middle-east
[5] John Myre, “Long promised and often delayed, the 'pivot to Asia' takes shape under Biden,” NPR, 6 October 2021. https://www.npr.org/2021/10/06/1043329242/long-promised-and-often-delayed-the-pivot-to-asia-takes-shape-under-biden; Richard Fontaine and Robert Blackwill, “Obama tried to pivot to Asia in 2011. We must succeed this time,” CNAS, 10 June 2024. https://www.cnas.org/publications/commentary/obama-tried-to-pivot-to-asia-in-2011-we-must-succeed-this-time
[6] “U.S. energy facts explained,” U.S. Energy Information Administration (EIA), 15 July 2024. https://www.eia.gov/energyexplained/us-energy-facts/imports-and-exports.php
[7] Timothy Gardner, “Trump says U.S. does not need Middle East oil, but cargoes keep coming,” Reuters, 18 September 2019. https://www.reuters.com/article/business/trump-says-us-does-not-need-middle-east-oil-but-cargoes-keep-coming-idUSKBN1W12RO/ ; Matt Egan, “Trump says America doesn’t need Middle East oil. It’s not that simple,” CNN, 8 January 2020. https://edition.cnn.com/2020/01/08/business/oil-middle-east-trump-iran/index.html
[8] “The Historic Deal that Will Prevent Iran from Acquiring a Nuclear Weapon,” The Obama White House, n.d. https://obamawhitehouse.archives.gov/issues/foreign-policy/iran-deal
[9] חמי שלו, "נתניהו ביקש לתת לטראמפ פוש אחרון, אבל לא בטוח שזה יעזור", הארץ, 1 במאי 2018. https://www.haaretz.co.il/news/world/nucleardeal/2018-05-01/ty-article/0000017f-f45a-d5bd-a17f-f67a79ba0000 ; טל שלו, "נתניהו אחרי נאום טראמפ: 'ההסכם היה מאפשר לאיראן נשק גרעיני'", וואלה, 8 במאי 2018. https://news.walla.co.il/item/3156341
[10] “The Failure of U.S. ‘Maximum Pressure’ against Iran”, International Crisis Group, 8 March 2021. https://www.crisisgroup.org/middle-east-north-africa/gulf-and-arabian-peninsula/iran/failure-us-maximum-pressure-against-iran; Kate Winston, “Broad US sanctions on Iran have failed, have tightened regime's grip, experts say,” S&P Global, 21 March 2024. https://www.spglobal.com/commodityinsights/en/market-insights/latest-news/oil/032124-broad-us-sanctions-on-iran-have-failed-have-tightened-regimes-grip-experts-say
[11] Jennifer Hansler and Kylie Atwood, “Blinken says Iran’s nuclear weapon breakout time is probably down to 1-2 weeks,” CNN, 19 July 2024. https://edition.cnn.com/2024/07/19/politics/blinken-nuclear-weapon-breakout-time/index.html
[12] “The United States’ Enduring Commitment to the Indo-Pacific: Marking Two Years Since the Release of the Administration’s Indo-Pacific Strategy,” Office of the Spokesperson, U.S. Department of State, 9 February 2024. https://www.state.gov/the-united-states-enduring-commitment-to-the-indo-pacific-marking-two-years-since-the-release-of-the-administrations-indo-pacific-strategy/; Simone McCarthy, “China has a sweeping vision to reshape the world — and countries are listening,” CNN, 10 November 2023. https://edition.cnn.com/2023/11/09/china/china-xi-jinping-world-order-intl-hnk/index.html
[13] מזכירת המדינה דאז הילרי קלינטון טבעה את המונח "פיבוט לאסיה-פאסיפי" (Pivot to Asia Pacific) בנאום בנובמבר 2011. ראו:
Hillary Rodham Clinton, “America’s Pacific Century,” Remarks at East-West Center, Honolulu, HI, U.S. Department of State, 11 November 2011. https://2009-2017.state.gov/secretary/20092013clinton/rm/2011/11/176999.htm
[14] David Vergun, “DOD Strengthens Indo-Pacific Regional Ties,” DOD News, 20 March 2024. https://www.defense.gov/News/News-Stories/Article/Article/3713133/; See also: “The United States’ Enduring Commitment to the Indo-Pacific.”
[15] Sharon Pardo and Yonatan Touval, “Netanyahu Has Made Israel a U.S. Adversary,” Time, 23 March 2023. https://time.com/6265254/netanyahu-made-israel-u-s-adversary/
[16] Haaretz, “Israeli Democracy Built on 'Independent Judiciary,' Biden Says in First Comments on Judicial Overhaul,” Haaretz.com, 12 February 2023. https://www.haaretz.com/us-news/2023-02-12/ty-article/israels-democracy-is-built-on-an-independent-judiciary-president-biden-says/00000186-441e-d80f-abff-6e9efa570000 ;
איתמר אייכנר, "ביידן הביע דאגה מהמהפכה המשפטית וקרא לנתניהו: 'תגיע לפשרה'", YNET, בתאריך 20 במארס 2023. https://www.ynet.co.il/news/article/hyhcughg3; בן סמואלס, "ביידן על ההפיכה המשטרית: מקווה שנתניהו ירד מזה; רה"מ: לא נקבל החלטות על סמך לחצים מחו"ל", הארץ, 28 במארס 2023. https://www.haaretz.co.il/news/politi/2023-03-28/ty-article/00000187-29de-d6f0-af9f-79deb67e0000
[17] Josef Federman and Aamer Madhani, “Biden warns Netanyahu about the health of Israel’s democracy and urges compromise on court overhaul,” AP, 21 September 2023. https://apnews.com/article/israel-netanyahu-biden-white-house-united-nations-c6dab3cc0357f67b2054446f3c6cdc52
[18] Lexington, “Why Israel is becoming a partisan cause in the United States,” The Economist, 27 April 2023. https://www.economist.com/united-states/2023/04/27/why-israel-is-becoming-a-partisan-cause-in-the-united-states; Kerry Anderson, “The Bipartisan Consensus in Favor of Israel Is Broken, But When Will It Change U.S. Policy?” Commentary, War on the Rocks, 8 April 2024. https://warontherocks.com/2024/04/the-bipartisan-consensus-in-favor-of-israel-is-broken-but-when-will-it-change-u-s-policy/
[19] Laura Silver et al., “Views of the U.S. role in the Israel-Hamas war,” Report, Pew Research Center, 21 March 2024. https://www.pewresearch.org/2024/03/21/views-of-the-u-s-role-in-the-israel-hamas-war/
[20] Jordan Smith and Jordan Michael Smith, “After favoring Romney, Netanyahu hurries to make nice with Obama,” MSNBC, 9 November 2012. https://www.msnbc.com/msnbc/after-favoring-romney-netanyahu-hurries-m-msna15797
[21] Michael Hirsh, “From ‘I Love You’ to ‘Asshole’: How Joe Gave Up on Bibi,” Politico, 22 March 2024. https://www.politico.com/news/magazine/2024/03/22/biden-netanyahu-friendship-pressure-campaign-00148328; Alistair Dawber, “Biden-Netanyahu rift causes ‘tremendous anger’ in Washington,” The Sunday Times, 8 May 2024. https://www.thetimes.com/world/israel-hamas-war/article/biden-israel-gaza-war-us-hostages-pbkww7qgk ; MJ Lee et al., “Biden and Netanyahu meet with urgency to reach ceasefire deal at top of the agenda,” CNN, 25 July 2024. https://edition.cnn.com/2024/07/25/politics/biden-netanyahu-meeting/index.html
[22] Josh Rogin, “Opinion | Netanyahu’s speech to Congress could cause long-term damage,” The Washington Post, 14 June 2024. https://www.washingtonpost.com/opinions/2024/06/14/israel-netanyahu-congress-speech-gaza-democrats/
[23] Lauren Peller et al., “Netanyahu calls on Congress to give bipartisan support to Israel,” ABC News, 24 July 2024. https://abcnews.go.com/Politics/netanyahu-speaks-congress-amid-political-tensions-us-israel-war-gaza/story?id=112227122 ; Andrew Solender, “Around half of Congress' Democrats skip Netanyahu speech,” Axios, 24 July 2024. https://www.axios.com/2024/07/24/half-house-senate-democrats-boycott-netanyahu
[24] Ezra Klein, Why We’re Polarized, New York: Avid Reader Press, 2020.
[25] Gabrielle Weiniger, “US seeks to block Israel’s invasion of Rafah,” The Times, 20 February 2024. https://www.thetimes.com/world/article/brazil-president-lula-hitler-israel-gaza-war-2g5nsmj3h; Zeke Miller And Aamer Madhani, “US paused bomb shipment to Israel to signal concerns over Rafah invasion, official says,” AP, 7 May 2024. https://apnews.com/article/biden-bombs-gaza-netanyahu-israel-rafah-432aa51e3569d1a73b22273295b1a53f; Kevin Liptak, Nikki Carvajal and Alex Marquardt, “Biden and Netanyahu at odds again after US president says Israeli PM not doing enough in ceasefire-hostage release talks,” CNN, 2 September 2024. https://edition.cnn.com/2024/09/02/politics/biden-netanyahu-ceasefire-hostage-deal/index.html
[26] Laura Kelly, “Divisions over US support for Israel deepen at State Department,” The Hill, 9 November 2023. https://thehill.com/homenews/administration/4300571-divisions-over-u-s-support-for-israel-deepen-at-state-department/; Natasha Turak, “Biden’s support of Israel leaves him as isolated as Russia on the world stage, analyst says,” CNBC, 7 December 2023. https://www.cnbc.com/2023/12/07/bidens-support-of-israel-leaves-him-as-isolated-as-russia-on-the-world-stage-analyst.html
[27] Lisa Mascaro, Associated Press, “House approves $14.5 billion in assistance for Israel as Biden vows to veto the GOP plan,” PBS, 2 November 2023. https://www.pbs.org/newshour/politics/house-approves-14-5-billion-in-assistance-for-israel-as-biden-vows-to-veto-the-gop-plan
[28] Carol E. Lee et al., “Biden officials worry that Israeli response to Iran's attack may trigger wider war,” NBC News, 14 April 2024. https://www.nbcnews.com/news/world/israel-iran-attack-escalation-war-fears-drones-missiles-rcna147739; Thomas L. Friedman, “America May Soon Face a Fateful Choice About Iran,” The New York Times, 1 July 2024. https://www.nytimes.com/2024/08/01/opinion/iran-israel-war.html?unlocked_article_code=1.Lk4.dA-f.VdWvj6A7m1wF
[29] Dahlia Scheindlin, “Can America’s Special Relationship With Israel Survive?” Foreign Affairs, 23 May 2024. https://www.foreignaffairs.com/israel/can-americas-special-relationship-israel-survive; Steven A. Cook, “Opinion: After the war in Gaza, America’s relationship with Israel has to change. Here’s how,” Los Angeles Times, 30 May 2024. https://www.latimes.com/opinion/story/2024-05-30/israel-gaza-hamas-war-oct-7-netanyahu-biden-military-aid-relationship; Steven A. Cook, “Netanyahu’s High-Stakes Visit to Washington,” Expert Brief, Council on Foreign Relations, 18 July 2024. https://www.cfr.org/expert-brief/netanyahus-high-stakes-visit-washington; “Israel’s relations with America reach breaking point,” The Economist, 5 April 2024. https://www.economist.com/middle-east-and-africa/2024/04/05/israels-relations-with-america-reach-breaking-point; Jon Hoffman, “Israel Is a Strategic Liability for the United States,” Foreign Policy, 22 March 2024. https://foreignpolicy.com/2024/03/22/israel-gaza-biden-netanyahu-security-united-states/
Comments