"הרשות תרוויח מתוכנית השלום רק אם רעיון שתי המדינות ישוב לסדר היום"

מה הרשות הפלסטינית מאמינה שהיא עשויה להרוויח מתוכנית השלום של טראמפ?

לאורך ההיסטוריה, החלטות על שלום ומלחמה הושפעו פעמים רבות מרגשות המנהיגים והעמים. החלטת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להעביר את השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים לפני פרסום תוכנית השלום שלו, היתה החלטה משפילה עבור נשיא הרשות הפלסטינית אבו-מאזן (מחמוד עבאס) ברמה האישית, ועבור הפלסטינים ברמה הלאומית. אבו-מאזן תויג כמנהיג כנוע וכושל, נוסף על החשבתו כמשת"פ ישראלי. העם הפלסטיני חש שהוא משול לסחורה העוברת מידי "הסוחר" הערבי לידי "הסוחר" המערבי. הרשות הפלסטינית תוכל להרוויח מתוכנית השלום רק אם זו תשיב את רעיון שתי המדינות לסדר היום הבינלאומי, ותחייב את שני הצדדים להתקדם לקראת הכרעה סופית בסוגיות הליבה: גבולות, התנחלויות, ירושלים, פליטים ואסירים. תוכנית שלום במתכונת כזו טומנת בחובה מספר התפתחויות חיוביות: היא עשויה לשקם את הגאווה הלאומית הפצועה של הפלסטינים; לסייע לרשות לשמר את מעמדה כנציגה הלגיטימית והבלעדית של העם הפלסטיני, ולמנוע את הפזילה של המנהיגים הערבים והקהילה הבינלאומית לעבר חמאס; להחליש את מאבקי הכוח בתוך תנועת הפת"ח ולאלץ את הצדדים הנצים להתגייס לטובת קידום התהליך המדיני; ליצור סביבה כלכלית אטרקטיבית למשקיעים, שתסייע בפתרון בעיות התעסוקה של הצעירים ותמתן את הדחף שלהם להתקומם; ולהחליש את אטרקטיביות השיח של גורמי האופוזיציה השמאליים והאיסלאמיסטיים, המבקשים לדון ברעיון "המדינה האחת".

מה היא חוששת שהיא עלולה להפסיד ממנה?

הרשות חוששת שיניחו לפתחה תוכנית שלום שלא תכלול פתרון אפקטיבי ובר השגה לחמש הסוגיות שמניתי למעלה. היא מפחדת שהתוכנית תיצור הפרדה בין הגדה המערבית לרצועת עזה, אשר תגביר את הביקורת הציבורית נגד הרשות. זו עלולה אף להביא להתקוממות רבתי, לקריסת הרשות ולהשתלטותה של חמאס, בתמיכת ארגוני הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני והחזיתות – העממית והדמוקרטית.

מה הרשות הפלסטינית יכולה לתרום לקידום התוכנית?

הרשות יכולה לקדם פיוס לאומי עם חמאס, להסיר את הסנקציות מעל רצועת עזה ולהסכים לשיתוף חמאס בניהולה (עד לעריכת בחירות). היא יכולה גם להפסיק את החרם שהכריזה על וושינגטון ולחזור לקיים דיאלוג עמה ועם מנהיגי מדינות ערב, במטרה לשכנע אותן להחזיר את יוזמת השלום הסעודית לשולחן הדיונים. צעדים מסוג זה ימשכו את השטיח מתחת לרגלי גישת ה"אין פרטנר" הישראלית, וישכנעו את הקהיליה הבינלאומית שהרשות היא ישות שלטונית ממלכתית ואחראית, הראויה להנהיג את העם הפלסטיני לעבר מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל.

אלו מכשולים היא עלולה להערים על מימושה ולקלקל?

אם ברצונה לתקוע מקלות בגלגלי תוכנית השלום, בפני הרשות עומדות כמה אפשרויות. טרפוד הפיוס הלאומי עם חמאס והמשך הסנקציות על רצועת עזה עלולים להרחיב את פעולות המחאה העממית בגדה ולדרדר את הרצועה לעימות צבאי נרחב עם ישראל. אם הרשות תשכנע את עבדאללה מלך ירדן לתמוך בעמדתה בנושא ירושלים, היא תוכל להדוף יחד איתו כל ניסיון סעודי לדחוק את ירדן והפלסטינים מחראם אל-שריף. עבדאללה זקוק היום יותר מתמיד לתמיכת האזרחים הפלסטינים המתגוררים בממלכתו, לנוכח הפגנות המחאה והביקורת ההולכת ומתעצמת נגד הממשלה הירדנית ובית המלוכה. כדי לשמור על כיסאו, הוא יהיה חייב להתייצב לימין הפלסטינים ולהתעקש על שימור פתרון שתי המדינות, עם מזרח ירושלים כעיר הבירה של המדינה הפלסטינית. צעד אפשרי נוסף היא המשך ההתעקשותה על שיתוף מתווך נייטרלי לצד ארה"ב – כמו נציגי האיחוד האירופי, שליח האו"ם ניקלואי מלאדנוב, הקרמלין, או אפילו הנסיך הבריטי ויליאם, שצוטט בסיום ביקורו בארץ בחודש יוני כמי שמוכן להירתם למאמצי התיווך בין ישראל והפלסטינים.

---

ד"ר רונית מרזן היא מרצה להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, חוקרת במכון לגיאו-אסטרטגיה ע"ש חייקין ומומחית לחברה ופוליטיקה פלסטינית. שירתה 32 שנה בקהיליית המודיעין והביטחון בישראל ומחברת הספר "יאסר ערפאת - רטוריקה של מנהיג בודד"

(צילום: באדיבות המחברת)